ב

[חזרה למילון]
בַּארכַּ אללהֻ פיכּ برك الله فك

ביטוי תודה מוסלמי שפירושו- יברך אללה אותך.
בִדְעָה بـِدْعـَة

(ריבוי: בִדַע بـِدَع, מילולית: חידוש) היא חידוש דתי שאינו מבוסס על מסורות האסלאם, לדעת אנשי הדת. חכמי הדת המוסלמים מחלקים את מקרי הבִדְעָה לשני סוגים: "בדעה חסנה" (بدعة حسنة), כלומר "חידוש טוב", שהיא חידוש דתי שאמנם אינו מבוסס על מסורות האסלאם, אך גם אינו סותר את עקרונות האסלאם, ואף מיטיב עם דת האסלאם ומאמיניה. דוגמה לבדעה כזאת היא תפילת התראויח (التراويح) שנערכת בלילות חודש רמדאן ונחשבת לחידוש טוב. תפילת רשות זו הייתה נהוגה כתפילה יחידנית בתקופת הנביא מוחמד עליו השלום, אולם לאחר מותו של הנביא הוחלט לערוך אותה בקבוצה, כיוון שהיא איגדה את כל האנשים הרוצים אותה תחת אימאם אחד. הסוג השני של מקרי בדעה הוא "בדעה סייאה" (بدعة سيـّئة), כלומר חידוש דתי בלתי-רצוי או מזיק, המוגדר לפעמים גם כחטא ומינות. דוגמה לבדעה מהסוג האחרון היא עריכת טקסים דתיים בירושלים הדומים לטקסים המיוחדים הנערכים במכה, ואשר מטשטשים לכאורה את ייחודה של מכה. יש מקרי בדעה שנויים במחלוקת. לדוגמה, החגיגות לכבוד יום הולדתו של הנביא מוחמד (אל-מולד א-נבווי) נחשבות בחלק מהזרמים המוסלמים כ"בדעה חסנה" ובחלק אחר כ"בדעה סייאה".
בַדר بدر

נווה מדבר הממוקם כ- 150 ק"מ דרומית לאל-מדינה. זהו מקום הקרב הראשון אשר נערך בין מוחמד ותומכיו המוסלמים לבין בני שבט ק'ורייש הפאגאנים בשנה ה-2 להיג'רה. הצבא המוסלמי מנה 313 איש וצבא עובדי האלילים מנה כ-1000 איש בתוכם פרשים וקשתים רבים. תיאור הקרב מוזכר בכמה מקומות בקוראן, ראו: סורה 3, פסוק 13 וסורה 8 , פסוקים 5-19 וגם 42-48 .
בַיְעָה بـَيـْعة

שבועת אמונים לשליט או הכרה בשלטונו בכתב או בעל פה. לעתים, כשההכרה בשלטון מתבצעת בכתב, התנאים עליהם מתחייב השליט לשמור רשומים בהסכם. לאורך ההיסטוריה המוסלמית אירעו מספר מרידות כשחלק מהנתינים סירבו להישבע לשליט חדש.
בית אל מאל بيت المال

מילולית: בית הממון. משרד האוצר המוסלמי, המקום אליו נאספים בין היתר כל כספי הזכאת והצדקה. הכסף בבית אל מאל מיועד למדינה המוסלמית ולמוסלמים הנזקקים בלבד, לשליטים ולעשירים אין היתר לקחת ממנו.
בכּה بكة

שם נוסף לעיר הקדושה מכּה. השם מופיע בקוראן, סורה 3 פסוק 96.
בסְמִ-אללַהִ א-רחמן א-רחים ("בַסְמָלָה") بسم الله الرحمٰن الرحيم (البسملة)

מילולית: בשם אללה הרחמן הרחום. הפסוק הראשון בקוראן, אשר חוזר לפני כל סורה, למעט הסורה התשיעית. הוא נחשב כפסוק בפני עצמו רק בפתח הסורה הראשונה. בכל היתר הוא נחשב כהקדמה, אך לא כפסוק בסורה. על המוסלמי לומר את הבַסְמָלָה לפני כל ציטוט מהקוראן, גם אם הציטוט אינו כולל סורה שלמה. כמו כן מקובל לומר את הבַסְמָלָה בפתח כל נאום או התחלה של מעשה כלשהו, וגם לכתוב אותה כהקדמה להודעות ומכתבים.
בַרְזַח' برزخ

מילולית: גבול, מחיצה. בטרמינולוגיה המוסלמית מדובר בחיים שבקבר, מכיוון שהם מהווים את המחיצה בין החיים בעולם הזה לבין החיים בעולם הבא. החיים בברזח' הם ממשיים, אך הם שונים מאופן החיים אותו אנו מכירים וטבעם האמיתי ידוע רק לאללה. בחיי הברזח' נישאל על אלוהינו, נביאנו ואמונתינו. כמו כן יוראו לנו גן העדן והגיהינום ויפתח לנו חלון לאחד מהם עד הגעת יום הדין.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s