הדלת סגורה אבל הלב פתוח

הדלת סגורה אבל הלב פתוח

דלת סגורה אבל הלב פתוח: איך מי שלא יכול(ה) לצום משיג(ה) רוחניות?

בעבור רוב הנשים חלק מהרמדאן, או כולו, עובר לו מבלי שתהייה להן האפשרות לקחת חלק בצורות העיבאדה הספציפיות כמו תפילה, צום וקריאת קוראן. אז מה עושים בכדי למצוא מידה ראויה של רוחניות בתקופה הזאת?

2.9.2010 12:30 מאת: nuh
הרמדאן הוא הזמן המבורך בשנה אשר לעיתים קרובות מזוהה עם צורות ייחודיות של עיבאדה כמו הצום, הקריאה בקוראן וקיום התפילה אשר לוקחים את עיקר תשומת הלב של רוב האנשים. לעומת זאת בעבור רוב הנשים, חלק מהרמדאן – ובמקרים מסוימים החודש כולו – עובר לו מבלי שתהיה להן האפשרות לקחת חלק בצורות העיבאדה הספציפיות הללו. לעיתים קרובות, דבר זה מוביל לתחושת ניתוק מצידן מהקדושה ומהייחוד של הרמדאן ומההרגשה של ההתחזקות הרוחנית (ועלייה באימאן) שרבים חווים במהלך החודש. בכדי למצוא מידה ראויה של רוחניות בתקופה הזאת, עלינו אם כן לשנות את כיוון המחשבה שלנו על כל הנושא הזה, ואולי גם לבנות דרך חדשה שבה אנחנו חושבים על עיבאדה ורוחניות.
רוב חייהן של הנשים בנויים כך שלאורך תקופות מסוימות, יש להן מרווחים בהם הן מנועות מסוגים שונים של עיבאדה. ראשית, עלינו להבין ולהעריך שהמרווחים הללו הם חלק בלתי נפרד מהבריאה של אללה (סובחאנהו ותעלה), והוא זה אשר קבע ועיצב את אותם בעבורנו. אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר לנו בקוראן שהוא זה אשר ברא אותנו בצורה הטובה ביותר [1], ובכך כלולים כמובן כל השלבים הפיזיולוגים אותם אנחנו עוברים בחיינו. וכך את אותו הדפוס אנחנו יכולים לראות גם בדברים האחרים שאללה (סובחאנהו ותעלה) יצר בבריאתו. הוא קבע נתיבים וזמנים לשמש ולירח כפי שמוזכר בסורת יאסין [2] והוא קבע זמנים של ניצחון וזמנים של כישלון בחיי בני האדם כפי http://i.dailymail.co.ukשמוזכר בסורת אל-עימראן [3]. הקוראן אומר לנו כי "אללה קבע לכל דבר מידה" [4] ו"המועד של כל דבר נרשם בספר" [5] ובכל אלו אנחנו יכולים לכלול את המעגל הפיזיולוגי שבו אנו נמצאים. כל דבר נעשה למטרה מסוימת ונקבע לזמן מסוים. מה שנקבע שייפול עלינו, לא יעבור על ידינו. ומה שנקבע שיעבור על ידינו, לא ייפול עלינו [6]. ההכרה והאמונה בכך היא המעשה הראוי מצידנו, והיא זו שמעידה כי אללה (סובחאנהו ותעלה) הוא היחיד שיש לו שליטה על כל מה שקורה לנו ורצונו נקבע תמיד בזמן, בצורה ובדרך הטובים ביותר.
דבר נוסף שעלינו להבין הוא שהאישה אשר נמצאת בזמן המחזור החודשי שלה או בזמן דימום בתר לידתי, איננה נחשבת ל"מלוכלכת" כפי שאנו למדים מהרבה תרבויות. בעוד שהדם עצמו נחשב באיסלאם כ'חומר לא טהור' (נַגַ'ס), אישה אשר נמצאת במחזור או בזמן הדימום שלאחר הלידה, נחשבת כמי שנמצאת במצב של 'חוסר טהרה טקסית' (חַדַת'). ההבדל הזה, אשר נמצא בכל טקסט בסיסי בהלכה האסלאמית (פיק'ה) הוא לא חסר משמעות. אדם אשר נמצא במצב של 'חוסר טהרה טקסית' לא נחשב לראוי פחות או שווה פחות בעיני אללה. גם גברים וגם נשים יכולים להיות במצב כזה, ו'טהרה טקסית' (טַּהַרַה) אל מול 'חוסר טהרה טקסית' מהווים שני קונספטים שונים ממה שאנחנו בדרך כלל מתייחסים כאל 'נקי' או 'מלוכלך'. למשל, אדם יכול לבצע תאיאמום, שזה למעשה למרוח בעפר את הידיים והפנים ובכך הוא הופך לאדם שנמצא ב'טהרה טקסית' [7] – אדם ש'התנקה' באמצעות 'לכלוך'. ישנו אפילו חדית' שבו אם המאמינים עאישה (רדיאללהו ענהא) מספרת כי בזמן שהיא הייתה במחזור החודשי, הנביא מוחמד עליו השלום היה מניח את הראש שלו על הירך שלה, ואף קורא לה מהקוראן [8]. אם היא באמת הייתה 'לא טהורה' במובן הרגיל של המילה, האם הנביא עליו השלום היה נח לידה בצורה כזאת?
דועא' וד'יכר – דרכים ליצירת קשר עם אללה
להיות במצב של חוסר טהרה אם כן, אין בהכרח פירושו שהאדם 'לא נקי' או 'לא טהור'. ובאופן דומה, האיסורים שהוזכרו קודם, אין פירושם שעל האדם להיות רחוק לגמרי מאללה באותה תקופה. שכן אם כך היה הדבר, אז כל המעשים הקשורים לעיבאדה ולקשר עם אללה – כמו ד'יכר ודועא' באמצעות הלשון – היו נאסרים לחלוטין. הדועא' והד'יכר הם דרכים מאוד אינטימיים ליצירת קשר עם אללה ובכל זאת הם לא נאסרו [9].
כל הדברים הללו מחזקים את הרעיון שההגבלות המוטלות על הנשים בזמן מחזור או בזמן דימום בתר לידתי, מהווים למעשה ביטוי לרחמיו של אללה (סובחאנהו ותעלה) כלפינו, יותר מאשר כאילוץ כפוי ממנו. הם יכולים להיחשב כהפסקה אשר מאפשרת מנוחה ורגיעה בזמנים בהם הנשים נמצאות במצב של עייפות פיזית וחולשה. הזמנים הללו גם מאפשרים להן חזרה לתפילה, לקריאה בקוראן ולצום בכוחות מחודשים ובתוספת מוטיבציה ותשוקה.
חוכמה נוספת שניתן לדלות ממרווחי הזמן הללו קשורה לאיסורים המוטלים על הנשים, ועל ההיבט של הבנתנו את המושג עיבאדה, סוגי העיבאדה והדרכים להיות קרוב יותר לאללה תעלא. ייתכן כי בזמנים הללו, מעשים אשר נחשבים מאוד מומלצים ונזנחים לרוב הופכים להיות יותר משמעותיים בתקופות הללו. אולי רק כאשר הדלת נסגרת כלפי מעשים מסוימים אנחנו באמת מתחילים להעריך את המעשים האחרים. למשל, דועא' וסַלַאוַאת לנביא מוחמד עליו השלום הם שניים מסוגי העיבאדה הטובים ביותר והמתגמלים ביותר ויחד עם זאת הם גם המוזנחים ביותר, למרות שאפשר לעשות אותם בכל זמן ובכל מצב. הרי הנביא מוחמד עליו השלום אמר לנו שהדועא' הוא המהות הממשית של העיבאדה [10] ובמקומות רבים בקוראן אללה (סובחאנהו ותעלה) מזכיר למאמינים לקרוא אליו בדועא' : "ואמר ריבונכם קיראו אליי [בתחינה] ואשיב לכם" [11] ; "קראו אל ריבונכם בענווה ובסתר…" [12]. ולגבי הסַלַאוַאת על הנביא מוחמד עליו השלום, מספיק לנו החדית' של איבן מסעוד (רדיאללהו ענהו) אשר דיווח שהנביא מוחמד עליו השלום אמר: "האנשים הקרובים ביותר אלי ביום הדין יהיו אלו אשר שלחו את מירב הסלאואת עליי [13].
ישנו כמובן גם את הגמול העצום של עזרה לזולת. גם זהו סוג מסוים של עיבאדה אשר מקרב אותנו מאוד לאללה אך נזנח על ידי רבים. אם כל אחד יהיה עסוק בעיבאדה אישית – קריאה בקוראן, צום ותפילה עצמאית – אז למי יהיה הזמן לעזור לאחים ולאחיות אשר צריכים אותנו? מי יעזור לעניים ולרעבים, ומי ידאג לבעיות אשר מעסיקות את הקהילה והחברה?
הנביא מוחמד עליו השלום אמר: "אללה נמצא בעזרתו של עבדו, כל זמן שעבדו נמצא בעזרתו של אחיו" [14]. וכמו כן הוא אמר: "כל מי שמאכיל אדם צם, יקבל את הגמול של אותו אדם מבלי שהוא יאבד דבר מגמולו" [15].
לקח עמוק יותר שניתן ללמוד מהזמן של "חוסר הטהרה" ומהאיסורים על התפילה והצום בזמן הזה, הוא הצורך בשינוי התפיסה שלנו על הד'יכר. אחת מהאחיות העירה בחוכמה על הנושא הזה:
"זוהי הדרך ללמד אותנו, אולי, על כך שהד'יכר של אללה לא כלול רק בתפילה או בצום, אלא צריך לבוא לידי ביטוי בכל הדברים בחיינו. אולי אנחנו יוצרות מהצום ומהתפילה משענת, וחושבים שזה מספיק ד'יכר בעבורנו. אבל רק כאשר הם נלקחים מאיתנו, אנחנו באמת מתחילות לחשוב כיצד אנחנו עושים ד'יכר של אללה בכל הדברים שאנחנו עושים ביום יום" [16].
שייח' חכם אחד אמר פעם שהאנשים בתפילה הם מה שהם מחוץ לה. כלומר המיקוד, ההתמדה והענווה שכולנו רוצים בתפילה שלנו, הם דברים שעלינו לפתח ולשמור עליהם בזמנים שאנחנו נמצאים מחוץ לה, במצבים רחבים יותר בחיי היום יום שלנו. האם אנחנו פשוט מזכירים בטקסיות את שמו של אללה בזמן התפילה וחיים את שאר חיינו באפלה? הזמן שבו הדלת של התפילה נסגרת יכול להיות הזמן שבו העניים שלנו נפקחות לרוחניות האמיתית שלנו, וכך ניתנת לנו ההזדמנות לבחינה עצמית של מעשינו.
אינשאללה אללה יעזור לנו לעשות את הרמדאן הזה כטוב ביותר עבורנו, ונשכיל לנצל את ימיו ולילותיו המבורכים בד'יכר ובעיבאדה עבורו. אינשאללה הם יהיו האמצעי לחיזוק הרוחניות שלנו ויגרמו לנו לרצות להיות יותר בקרבתו. אני מתפללת שאללה יקבל את כל מעשינו וייתן לנו כנות והתמדה, אמין.

הנה כמה הצעות למה שכל אדם שאיננו יכול להתפלל או לצום יכול לעשות במהלך הרמדאן:
• אם יש איפטאר במסגד, אתם יכולים להתנדב להגיש את האוכל ולעזור בניקיון לאחר הארוחה.
• השיגו לעצמכם מיכל של מי זמזם ןמזגו אותו לכוסות קטנות, הוסיפו לזה תמרים וחלקו לאנשים שהולכים לשבור את הצום שלהם במסגד.
• עשו בייביסיטינג לילדים של הנשים אשר רוצות ללכת לתפילות התארוויח, על מנת שהן יוכלו להתפלל ברצינות יותר וללא דאגה.
• עזרו בהכנת ארוחת איפטר לאחיותיכן אשר מצפות לילד, לאנשים מבוגרים או לסטודנטים הנמצאים רחוק מהבית וכד'.
• הקפידו לעשות את עבודות הניקיון/כביסה/קניות לחג בזמן הזה, על מנת שיהיה לכן זמן להיות מרוכזים לחלוטין בקוראן ובתפילה כאשר תחזרו לצום. אתן יכולות להכין גם עודף אוכל ולשים אותו במקפיא, וכך תוכלו להוציא אותו בימים שתחזרו לצום.
• העבירו זמן רב בדועא', ושננו את הדועא'ים הרבים אשר מיועדים לכל מיני מצבים וזמנים ספציפיים.
• אתם יכולים להקשיב לדועא' בכתובת הזאת יחד עם התרגום שלו לאנגלית כאן.
• העבירו זמן רב על ידי שליחת סלאואת לנביא מוחמד עליו השלום.
• שננו את השמות של אללה ואת המשמעויות שלהם.
• הכינו דיסק אוסף של מקריאים יפים בקוראן וחלקו אותו לאנשים במסגד.
• הכינו שקיות רמדאן/חג לילדים ובכך תחזקו את האהבה שלהם והקשר שלהם לחודש המבורך הזה.
• חפשו את ליילת אל ק'דר במשך עשרת הימים האחרונים ועשו דועא' בכל אחד ואחד מהלילות. ליילת אל ק'דר יכולה להיות כל לילה מעשרת הימים האחרונים ולא רק בלילה ה-27.
• בררו מי חולה ומי מאושפז בבית החולים ולכו לבקר אותו ולשאול לשלומו.
• מצאו מתאסלמים חדשים אשר מחפשים להיות חלק מהקהילה המוסלמית והזמינו אותם לארוחת איפטאר בקהילתכם.


נכתב במקור על ידי Shazia Ahmad תורגם ועובד מאנגלית על ידי Nuh.
[1] סורת א-תין – 95, איה 4.
[2] סורת א-זומר – 39, איה 5.
[3] סורת אל עימראן – 3, איה 140.
[4] סורת א-טלק' – 65, איאת 2-3.
[5] סורת א-רעד – 13 , איה 38.
[6] סונן א-תירמיד'י.
[7] סורת אל מאא'ידה – 5, איה 6.
[8] סחיח אל בוכארי.
[9] ישנם חילוקי דעות בין חכמי האיסלאם לגבי השאלה האם מותר לה לקרוא את הקוראן מהזיכרון.
[10] אבו דאווד, א-תירמיד'י.
[11] סורת ע'אפיר – 30 , איה 60.
[12] סורת אל אעראף – 7 , איה 55.
[13] סונן א-תירמיד'י.
[14] 'אל ארבעין א-נאואויה'.
[15] סונן א-תירמיד'י.
[16] מתוך דיון בפורום בנושא "האלמנטים הרוחניים במחזור".

4 מחשבות על “הדלת סגורה אבל הלב פתוח

  1. אני התאסלמתי ואיןן לי איך לממש את זה כי אני חיה בין יהודים אני צריכה עזרה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s