ישוע עליו השלום

ישוע עליו השלום

ישוע כמו אדם אללה ברא אותו מעפר ואמר לו היה והיה.

הוא ישוע בן מרים שליחו של אללה ומילתו אשר אותה הטיל למרים, והוא אשר בישר בנביא מוחמד עליו ברכה ושלום, אללה נתן לו האותיות המבהירות וסיפק אותו ברוח הקודש, היה נכבד בעולם הזה ובעולם הבא ומהמקורבים.

הוא דיבר לאנשים בהיותו תינוק בעריסה, וברא מהטין כדמות עוף ונפח בו והיה עוף, ורפא את העוור ואת המצורע והחיה את המתים ברשותו של אללה.

הנביא ישוע עליו השלום קרא לעמו לעבוד את אללה כאל אחד ויחיד ללא שותף, אולם הם לא צייתו לו אפילו התנשאו והתנגדו לו מלבד פשוטי עמו אשר האמינו לו. אללה העלה את ישוע לשמים ויוריד אותו כאשר ירשה לו כדי להיות עד על האנשים.

תולדות חייו :

הדבור על הנביא ישוע עליו השלום מחייב לדבר על אמו מרים ועל הצאצאים של בית עמרם אשר בחר בהם אללה כמו שבחר באדם ונוח ובית אברהם מעל שוכני העולמים.

משפחת עמרם מורכבת מעמרם אביה ואשתו שאללה העניק לה את מרים אחרי שביקה ממנו שיעניק לה בן. היא היתה טובה וישרה אולם עקרה, לכן התפללה לאללה כדי להעניק לה ילד ונדרה להקדיש אותו לפולחן ולשרת את בית הכנסת, אללה ענה לתפילתה, אלא שהוא רצה שתוליד נקבה ( מרים ), ואללה הפקיד לזכריה  עליו השלום את חסותה אשר הוא בעל דודתה, אללה רצה את זה עד שתוכל מרים ללמוד ממנו את המידע המועיל ואת המעשה הטוב.

מרים היתה דוגמה טובה לאדיקות ויראת אללה. אללה השפיע עליה מחסדיו וברכותיו דבר שמשך את תשומת לבם של האחרים, בכל עת שזכריה מבקר אצלה במחראב מצא מזון ופרות לידה, אז שואל אותה מאיין לך זה?

היא משיבה : "מעם אללה, הוא מכלכל בלא חשבון את כל אשר יחפוץ " ( סורת בית עמרם : 37  ) .

כל זה היה סתם הקדמה לנס הגדול, כאשר נולד ישוע לאישה נקייה וטהורה, מבלי להיות לו אב כמו שאר הבריות, בואו נקשיב לתחילת הסיפור כפי שדווח עליה הקוראן הקדוש.

אללה ישתבח שמו אומר : " אמרו המלאכים, מרים אללה בחר בך וטיהרך להיות מעל נשות שוכני העולמים" ( סורת בית עמרם : 42 ) .

במלים הפשוטות האלה הבינה מרים כי אללה בוחר בה, ומטהר אותה ובוחר בה להיות מעל כל נשות היקום, היקום הזה והיקום שעוד לא נוצר והיא הבחורה הטובה ביותר בעולם הזה וגם לאחר תחיית המתים ויצירת העולם הבא.

כאן,  המלאכים חזרו לדבר:

"מרים, דבקי בריבונך באדיקות, והשתחווי וכרעי עם הכורעים"

( סורת בית עמרם : 43 ) .

לידתו של ישוע עליו השלום

ההוראה הבאה אחרי הבשורה היתה להגדיל את הענוה שלה והשתחוותה וכריעתה לאללה דבר שגרם לה להרגיש שדבר- מה יקרה, אללה יתעלה מדווח בקוראן הקדוש על סיפור לידתו של ישוע עליו השלום, הוא אומר: " וּזְכֹר בַּסֶּפֶר אֶת מַרְיָם כְּשֶׁפָּרְשָׁה מִמִשְׁפָּחֲתָה אֶל מָקוֹם מִזְרָחִי (16) וְלָקְחָה לָה מְחִיצָה מִפְּנִיהֵם וְשָׁלַחְנוּ אֶלֵיהָ אֶת רוּחֵנוֹ וְנִגְלְתָּ לָהּ בְּצוּרַת אָדָם שָׁלֵם (17)  אָמְרָה יִשְׁמֹרְנִי הָרַחֲמָן מִפְּנֵיךָ אִם יְרֵא שָׁמַיִם הִנְךָ (18) אָמַר אֵינֵנִי אֶלָא שָׁלִיחַ רִבּוֹנֵךְ לְהַעְנִיק לָךְ בֵּן טָהוּר (19) אָמְרָה אֵיךְ יֶהֱיֶה לִי בֵּן וְלֹא נָגַע בִּי אָדָם וְלֹא הָיִיתִּי זוֹנָה (20) אָמַר כַּךְ אָמַר רִבּוֹנֵךְ זֶה קַל לִי וְנַעֲשֶׂה אוֹתוֹ אוֹת לִבְנֵי הָאָדָם וְרַחֲמִים מֵאִתַנוֹ וְזֶה דָבָר נִגְזָר (21) " ( סורת מרים : 16 – 21 ) .

המלאך גבריל – עליו השלום- בא למרים במחראב בצורת אנוש, היא פחדה ואמרה: " ישמרני הרחמן מפניך אם ירא שמים הנך", אז מרים רצתה לבקש חסותו של אללה ולאחר מכן שאלה אותו האם אתה  אדם טוב  מאמין באללה ומציית לו?

תשובתו הרגיעה אותה כאשר אמר כי הוא ירא אללה ואמר : "אין אני אלא שליחו של ריבונך, למען אעניק לך בן טהור" המלים של הזר הרגיעו את מרים, אבל עד מהרה, נזכרה מרים בדברים שלו "למען אעניק לך בן טהור" והתפלאה מרים מכך מכוון שאיש לא נגע בה ולא התחתנה ואיך ללדת ללא נישואין ..!!!

היא אמרה לשליחו של אללה: "כיצד יהיה לי בן ואיש לא נגע בי ואינני יצאנית", גבריל אמר: "כך יהיה, ריבונך אמר, אין קל מזה נעשה אותו אותו  לאנשים ורחמים מאיתנו, כבר נגזר הדבר"

שכלה של מרים קיבל דבריו של גבריל, האם לא אמר שזה הצוו של אללה, וכל דבר יהיה כאשר מצווה אללה, אז אין פלא בכך ללדת מבלי שאיש נוגע בה….? אללה ישתבח שמו ויתעלה ברא את אדם ללא אב או אם, ולא היו זכר ונקבה לפני בריאת אדם, חווה נבראה גם היא מאדם. לפיכך היא נבראה מזכר ללא נקבה, בנה של מרים נברא ללא אב … ידוע כי האדם נברא מזכר ונקבה אב ואם, אבל הנס קורה כאשר ירצה אללה, גבריל עליו השלום חזר לדבר: " אללה מבשר לך על בואה של מילה מאתו – שמו המשיח ישוע בן מרים, הוא יהיה נכבד בעולם הזה ובעולם הבא, ויהיה מהמקורבים * וידבר אל האנשים בהיותו תינוק בעריסה ובוגר, ויהיה מהישרים" ( סורת בית עמרם : 45 – 46 )

התרבה התמהון של מרים כשידעה את שמו לפני ההריון וכי יהיה נכבד אצל אללה וגם אצל האנשים, ושידבר לאנשים בהיותו תינוק בעריסה, ולפני שתשאל שאלה אחרת הפיח גבריל במחשוף החזה שלה ומיד נכנסה להיריון.

עברו ימים, ההיריון של מרים היה שונה מההיריון של שאר הנשים מכוון שהיא לא חלתה או הרגישה בכובד של ההיריון ולא עלתה הבטן שלה כי היריונה היה נס מטעם אללה, המדענים אומרים כי ההיריון שלה לא המשיך תשעה חודשים אלא שילדה אותו מיד דרך נס של אללה  ישתבח שמו.

ביום אחד יצאה מרים למקום נידח, היא הרגישה שמשהו יקרה ביום הזה אבל לא ידעה אמיתות הדבר, היא הלכה למקום מלא עצים ודקלים, מקום נידח שאף אחד לא יודע אותו או פונה אליו מלבדה, האנשים לא ידעו שמרים נכנסה להריון או שתוליד בן, המחראב היה סגור והאנשים יודעים שהיא מתפללת לאללה לכן לא התקרבו ממנה.

מרים שבה לנוח תחת עץ הדקל אשר לא היה עץ שלם אלא גזע בלבד, כדי להרגיע אותה בשעת לידתו של ישוע, היא החלה לחשוב על עצמה בעוד שהיא מרגישה כאבי לידה, והכאב הולך עד שהולידה אותו : " אָז הָרְתָה אוֹתוֹ וּפָרְשָׁה עִמוֹ אֶל מָקוֹם נִידַח (22) וְחַבְלֵי הַלִידָה פּקְדוּהָ אֶצֶל גֶזַע הַדֶקֶל אָמְרָה מִי יִתֵּן וּמַתִּי לִפְנֵי כֵן וְיָרַדְתִּי לִתְהוּם הַנְשִׁיָּה (23) וְקָרָא אֶלֵיהָ מִתַחֲתֶיהָ אַל תִעַצְבִּי כְּבַר הֶעֱמִיד רִבּוֹנֵךְ מִתַחַת לְרַגְלָיֵךְ פֶּלֶג (24) וְנַעֲנְעִי לִקְרָאתֵךְ אֶת גֶזַע הַדֶקֶל יוֹרִיד עַלָיֵךְ תְמָרִים טְרִיִים (25) וְאִכְלִי וּשְׁתִי וְתָנוּחַ דְעַתֵךְ וְאִם תִרְאִי אַף אֶחַד מִבְּנֵי אָדָם אִמְרִי אֲנִי נָדַרְתִי לָרַחֲמָן צוּם וְלֹא אֲדַבֵּר הַיּוֹם עִם אִישׁ (26)" (סורת מרים : 22 – 26 ) .

חבלי הלידה מכילים גם כן כאבים אחרים בנפש הטהור של הבתולה. היא החלה לחשוב :

איך יקבלו האנשים את הילד שלה?

מה הם אומרים עליו ?

 הם יודעים שהיא בתולה ואיך יולדת הבתולה  ?

האם יאמינו האנשים שהיא ילדה אותו ואיש לא נגע בה ?

היא דמיינה את מבטי הספק ומילות הסקרנות ותגובות האנשים והתמלא לבה ביגון, ומיד לאחר שאפה למות, עד שקרא לה בנה הנולד : " וְקָרָא אֶלֵיהָ מִתַחֲתֶיהָ אַל תִעַצְבִּי כְּבַר הֶעֱמִיד רִבּוֹנֵךְ מִתַחַת לְרַגְלָיֵךְ פֶּלֶג (24) וְנַעֲנְעִי לִקְרָאתֵךְ אֶת גֶזַע הַדֶקֶל יוֹרִיד עַלָיֵךְ תְמָרִים טְרִיִים (25) וְאִכְלִי וּשְׁתִי וְתָנוּחַ דְעַתֵךְ וְאִם תִרְאִי אַף אֶחַד מִבְּנֵי אָדָם אִמְרִי אֲנִי נָדַרְתִי לָרַחֲמָן צוּם וְלֹא אֲדַבֵּר הַיּוֹם עִם אִישׁ (26)" (סורת מרים : 24 – 26 ) .

מרים הביטה בישוע כאשר שמעה אותו מבקש ממנה לחדול מצערה ולנענע את גזע הדקל כדי שיוריד עליה תמרים טריים ולאכול ולשתות ולהתמלא בשלווה ושמחה ושלא תחשוב על שום דבר. ואם תראה אף אדם תגיד לו שנדרה תענית לרחמן ולא תדבר היום אל איש … ולסמוך עליו בשאר .

ומיד לאחר שנגעה בגזע העץ ירדו עליה תמרים טריים ואכלה ושתתה  ועטפה את הילד בבגדיה, היא חושבת אך ורק על שאלה אחת היא ישוע!!

היא שאלה את עצמה איך היהודים יקבלו אותו?

ומה אומרים עליו?

האם יאמינו הכוהנים היהודים שחיים על התרמית ורמאות וגניבה? האם יאמין אחד מהם והוא רחוק מאללה, כי אללה הוא אשר העניק לה את התינוק הזה?

מועד הפרישה שלה עומד להסתיים והיא חייבת לחזור לבני עמה.

העימות עם בני עמה :

חזרה מרים אחרי הצוהרים, השוק הגדול שנמצא בדרכה למסגד היה מלא באנשים לאחר שסיימו את המכירה והרכישה וישבו לפטפט, ומיד לאחר שהגיעה מרים לאמצע השוק עד שהבחינו שהיא נושאת תינוק ומחבקת אותו והולכת בכבוד ואטיות.

אחד הסקרנים שאל : האם זו היא מרים הבתולה ?

של מי הילד הזה שהיא נושאת ?

אחד מהם אמר הוא בנה, אחד כוהני היהודים בא לשאול אותה : של מי התינוק הזה מרים?

ולמה לא מגיבה?

האם הוא בנך בהחלט?

איך ילדת ואת עדיין בתולה?

"הוי אחות אהרון,הן אביך לא היה איש רשע ואמך לא היתה יצאנית" ( סורת מרים : 28  ).

השאלות אלו מאשימות את מרים בזנות, כך באופן ישיר ללא דיון או חקירה או הוכחה אחת !

הם מאשמים אותה בזנות ומגנים אותה שהיא מבית טוב ואמא שלה לא היתה יצאנית, וכיצד נעשית כך?

ההאשמות החלו ליפול עליה בעוד עמדה בקומה זקופה ועיניה בורקות בגאווה ובאימהות ופניה מקרין אור שמגלה ביטחון עצמי. וכאשר התרבו השאלות והחמיר המצב ואין מה לעשות או להגיד גדלה סמיכתה על אללה יתעלה והצביעה לבן שלה להגיב במקומה.

האנשים הופתעו כאשר הצביעה מרים אל ישוע אז הם הבינו שהיא צמה מלדבר ומבקשת מהם לשאול אותו איך הוא בא, תמהו הכוהנים וראשי היהודים ונדהמו מבקשתה מתינוק לדבר והוא כבר נולד לפני כמה ימים, האם ידבר תינוק בעריסה?

הם אמרו למרים : "כיצד נדבר אל תינוק בעריסה"?

ישוע אמר : "עבד אללה אני, הוא נתן לי את הספר ועשה אותי נביא, ועשה אותי מבורך בכל אשר אלך, וציווני על התפילה ועל הזכאת כל ימי חיי, ולכבד את אמי, ולא עשה אותי סורר ובן בלייעל, שלום עלי ביום הולדתי וביום מותי וביום אשר איעור לחיים" ( סורת מרים : 30 – 33 ).

מיד לאחר שישוע סיים את דבריו החווירו ונתרכמו פניהם של הכוהנים והרבנים כאשר ראו את הנס הזה קורה לעיניהם, תינוק מדבר בעריסה, תינוק ללא אב, תינוק שאומר שאללה נתן לו את הספר ועשה אותו נביא, זאת אומרת ששלטונם עומד להתמוטט ויהיו חסרי ערך כאשר יגדל התינוק הזה, אז הם לא יהיו יכולים למכור את המחלה לאנשים או לשלוט בהם דרך הטענה שהם הצל של השמים על האדמה ובהיותם היחידים שיודיעים את ההלכה, כוהני היהודים הרגישו בטרגדיה האישית שלהם שפגעה בהם לאחר לידתו של התינוק הזה, משמעות  בואו של ישוע היא החזרת האנשים לעבודתו של אללה בלבד, זאת אומרת ביטול היהדות הנוכחית כי תורת משה רחוקה יותר מהתנהגותם של היהודים . הנזירים היהודים שמרו על סודיות לידתו של ישוע ודיבורו בעריסה והאשימו את מרים הבתולה בשקר ובזונות למרות שהם ראו במו עיניהם את הנס של דבור בנה בעריסה.

יש כמה סיפורים שמדווחים שמרים היגרה בישוע למצרים מדווחים כי היא היגרה מבית לחם לירושלים אלא שהידוע לנו בוודאות כי היא ההגירה הזו היתתה לפני שליחתו של ישוע .

הנסים של ישוע :

גדל ישוע ,וירדה עליו ההשראה האלוהית, ואללה נתן לו את הברית החדשה אז הוא היה – לפי דעתם של מרבית המדענים -בן שלושים, ואללה הראה על ידיו את הנסים, אומר אללה יתעלה ויתגדל בספרו הקוראן הקדוש על הנסים של ישוע עליו השלום : "הוא ילמדהו את הספר ואת החוכמה ואת התורה ואת האוונגליון * ויעשהו שליח של בני ישראל – הביאתו אותו מעם ריבוניכם : אברא לכם מטין דמות עוף ואפח בו רוח והוא יהיה לעוף כאשר ירשה אללה, ואני ארפא את העוור מלידה ואת המצורע, ואחייה את המתים בראשות אללה, ואוכל להודיעכם מה אכלתם ומה אגרתם בבתיכם בזאת יהיה לכם אות. אם מאמינים אתם, באתי לאשר את התורה שנגלתה לפני ולהתיר לכם מקצת אשר נאסר עליכם, הבאתי לכם אות מעם ריבונכם, על כך עבדוהו, זהו אורח מישירים" ( סורת בית עמרם : 51-48).

ישוע עליו השלום – היה שליח לבני ישראל בלבד והנסים שלו היו :

  • אללה לימד אותו את התורה.
  • היה בורא מטין כדמות עוף ומפיח בו רוח ויהיה לעוף חי שעורף לעיניהם
  • היה מרפא את העוור מלידה, היה מושח על עיניו בפניהם ואז הוא רואה
  • היה מרפא את המצורע (מחלה שפוגעת את העור והופכת את הצבע שלו ללבן) היה מושח על גופו ויהיה בריא
  • היה מודיע להם על מה שהם מחביאים בבתיהם ועל המזון שהכינו להם נשותיהם, והיה עליו השלום מחיה המתים.

האמנת התלמידים של ישוע:

ישוע עליו השלום בא הקיל על בני ישראל דרך התרת כמה דברים אשר אסרה התורה עליהם כעונש להם . אלא שבני ישראל ולמרות את כל האותות האלה לא האמינו בו, אללה יתעלה אמר : "כאשר הבחין ישוע כי כופרים הם אמר מי יהיו תומכי לאללה? אמרו תלמידיו, אנו תומכי אללה, אנו מאמינים באשר הורד ממרומים והולכים בעקבות השליח ועל כן כתוב לנו את חלקנו עם המעידים" ( סורת בית עמרם  : 53-52  ).

הוא אמר עוד : " הוי המאמינים, היו תומכיו של אללה, כמו שאמר ישוע בן מרים לתלמידיו, מי יהיו תומכי לאללה? אמרו התלמידים, אנו תומכי אללה, עדה מבני ישראל האמינה, ואחרת כפרה, אנו סייענו ביד המאמינים כנגד צריהם, והם ניצחו"
( סורת השורות : 14 ).

נאמר כי מספרם של התלמידים היה שבע עשרה גברים אבל הסיפורים הקרובים ביותר לוודאי שהם שני עשר גברים, אלא שהספק עדיין קיים בנפשם של התלמידים, אללה ישתבח שמו ויתעלה דווח על ספור הספק הזה בקוראן : "אמרו התלמידים, ישוע בן מרים האם יוכל ריבונך להוריד אלינו שולחן מן השמים? אמר יראו את אללה אם מאמינים אתם, אמרו רוצים אנו לאכול ממנו למען יבטח לבנו ונדע כי אמת דיברת אלינו, ונעיד על כך, אמר ישוע בן מרים, אללה ריבוננו, הוריד אלינו שולחן מן השמים ויהיה זה יום חג מדור ועד אחרון, ואות מאתך וכלכל אותנו כי אתה הטוב שבמכלכלים, אמר אללה, הנני מוריד אותו אליכם, ומי יכפור מכם לאחר כל זאת, אעניש אותו בעונש אשר לא אעניש בו איש משוכני העולמים" (סורת השולחן : 115-112  ).

אללה ענה לבקשתם אבל הוא הזהיר אותם מפני הכפירה אחר האות הזו, אשר באה כמענה לבקשתם וירד השולחן ואכלו התלמידים ונשארו על אימונתם והאמנתם לישוע מלבד איש אחד אשר כפר לאחר העלאת ישוע עליו השלום לשמים .

העלאת ישוע לשמים:

האנשים החלו לדבר על הנסים של ישוע עליו השלום דבר שעורר פחדם של הנזירים היהודים מחשש שאנשים יאמינו בדת החדשה ויאבדו את שלטונם, והלכו למלך של השטחים האלה אשר היה כפוף לרומאים ואמרו לו שישוע טוען כי הוא המלך של היהודים, וכי הוא ייקח את המלוכה ממנו דבר שעורר פחדו של המלך אשר ציווה לעקוב אחרי ישוע עליו השלום ולהרוג אותו.

יש סיפורים רבים שמדברים על העלאתו של ישוע –עליו השלום-רובם ממדעי היהדות ומצוטטים מברית החדשה, אנו נתייחס כאן לסיפור הקרוב ביותר לוודאי.

כאשר נודע לישוע שהם רוצים להרוג אותו יצא עליו השלום לחסידיו ושאל אותם מי מהם מוכן שאללה יטיל עליו את דמותו ויוצלב במקומו ויהיה איתו בגן עדן, קם אליו נער אלא שישוע עליו השלום ריחם עליו כי הוא עדיין צעיר.

ישוע שאל אותם שוב, אותו בחור קם אליו פעם אחרת וירדה עליו דמותו של ישוע!!

אללה העלה את ישוע לשמים לעיניהם של התלמידים, ובאו היהודים ולקחו הדומה לישוע והרגוהו וצלבהו, לאחר מכן היהודים תפסו את התלמידים וכפר אחד מהם, ושחררו אותם מחשש  להרגיז את האנשים, התלמידים המשיכו להטיף בחשאי והנוצרים נשארו על הייחוד למשך יותר ממאתים שנים עד שהאמין אחד המלכים הרומאים שנקרא בשם קוסטנטין והוא אשר הכניס את הפילותיאזים לדת הנוצרים.

בן עבאס אמר "נחלקו הנוצרים לשלוש כתות, הכת הראשונה אמרה כי אללה היה קיים בינינו כרוצונו ואחר כך עלה לשמים, הכת השנייה אמרה כי בנו של אללה היה קיים בינינו כרצונו ואחר כך העלהו אללה לשמים, הכת השלישית אמרה כי ישוע הוא עבדו של אללה ושליחו היה קיים בינינו כרצונו ואחר כך אללה העלה אותו לשמים, שתי הכתות הכופרות סייעו זה לזה נגד הכת השלישית  והביסו אותה .

אללה יתעלה אמר על העלאתו של ישוע:

"וכיוון שאמרו, אנו הרגנו את שליח אללה, ישוע המשיח בן מרים, ואולם לא הרגוהו ולא צלבהו, ורק נדמה בעיניהם, אלה אשר נחלקו על אודותיו מטילים בו ספק, ואולם אין הם יודעים עליו דבר, ורק אחר דמיון שווא נוטים הם, ולא הרגהו אל-נכון, כי אללה העלהו אליו, אללה אדיר וחכם, ואין בבעלי הספר אחד אשר לא יאמין בו לפני מותו, וביום תחית המתים יעיד הוא עליהם" (סורת הנשים : 159 – 157).

ישוע עליו השלום עדיין חי ומעידים על כך החדית'ים הנכונים הרבים, נזכר בספרו של האמאם אחמד : אמר אבו הרירה, אמר הנביא מוחמד עליו בירכת אללה ושלום אמר : " הנביאים אחים של אב אחד, דתם אחת ואמונותם שונות ואני הראוי מבין האנשים בישוע בן מרים כי לא היה ביני לבינו נביא, והוא יירד,  ואם ראיתם אותו תכירו אותו, הוא אדם בעל קומה בינונית ומבנה גוף מוצק, בעל צבע לבן אדמדם, ובעל שיער חלק וארוך, לובש בגדים צהובים, ישבור את הצלב ויהרוג את החזירים ויטיל את מס הגולגולת ויבטל את כל הדתות עד שיכחיד אללה את כל הדתות בזמנו חוץ מדת האסלאם, ויכחיד גם כן את משיח השקר בזמנו, ויתפשט הביטחון על פני האדמה עד שיוכלו הגמלים לרעות עם האריה והנמרים עם הפרות והזאבים עם הצאן, וישחקו הנערים עם הנחשים מבלי להזיק זה את זה וישאר באדמה כרצונו של אללה  וימות אחר כך והמוסלמים יתפללו עליו ויקברו אותו,

הנשביא מוחמד עליו ברכה ושלום קובע לנו תקופת שהותו של ישוע על הארץ בחדית' : "הוא שוהה ארבעים שנים וימות אחר כך והמוסלמים יתפללו עליו" כי אין מנוס ממותו של כל אדם, וישוע לא מת אלא הועלה לשמים ולכן הוא ימות בסוף הזמן.

אללה ישתבח שמו מדווח לנו על שיחה שעדיין לא ארעה, שיחתו עם ישוע עליו השלום ביום תחית המתים- אללה אמר : " כאשר יאמר אללה: ישוע בן מרים, האמרת לאנשים, קחו אותי ואת אמי ונהייה לכם שני אלים מבלעדי אללה? יגיד ישוע, ישתבח שמך לעולם לא אמרתי דבר אשר לא הייתי זכאי לאומרו, ולו אמרתיו, הייתה יודע,אתה יודע את אשר בלבי, ואני לא אדע את אשר בלבך, ואתה הוא היודע נסתרות, אמרתי להם רק את  אשר צווית עלי להגיד. לאמור, עבדו את אללה ריבוני וריבונכם, כל עוד הייתי ביניהם הייתי עד למעשיהם, וכאשר אספתני אליך הייתָ אתה הצופה עליהם, ואתה עד לכל דבר, ואם תעניש אותם –הנה הם עבדיך- ואם תסלח להם, הנה אתה האדיר והחכם" ( סורת השולחן : 118-116 ).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s