האיסלאם ואגדת החרב

האיסלאם ואגדת החרב

דמותו של הערבי המוסלמי שהפיץ את האיסלאם על ידי החרב ואילץ אנשים פגיעים להמיר את דתם לאיסלאם, היא מבין התמונות המסורתיות הנפוצות ביותר בקרב העולם המערבי, כמו כן היא מהתמונות השגויות ביותר והרחוקות מהאמת.

ברור כי למשווקים של התמונה הזו יש אינטרסים רבים משיווקה, הכי פשוט הוא הדבקת מגמה ברוטלית בדת הזו כדי להפחיד את האנשים ממנה, כדי שלא יתרבו תומכיה, וכדי שימשיך המערב לראות בה כדת אויב.

הסיבות למשווקים לתמונה השגויה  הזו של האיסלאם הן פוליטיות ודתיות בבת אחת. אם נלמד את יחס העוין  הזה כלפי האיסלאם , נראה כי הוא נבנה על יסודות שבירים  ופגיעים וחוסר אוביקטיביות ואמינות, וחשוף את השנאה של המבקרים שלא אכפת להם להגיד את האמת ככל דאגתם על ההסתה נגד האיסלאם.

מבקרים אלה טוענים כי המוסלמים הראשונים אילצו אנשים להיכנס לאיסלאם , וכי דת זו מרשה לבצע מעשים ברוטליים והרג של עשרות אלפי בני אדם חפים מפשע בזמן מלחמות על מנת להטיל אימה על העמים החלשים והשקטים.

הם באים במסקנותם הללו לגבי האיסלאם באמצעות פרשנות מסוימת של פסוקי הקוראן והדרכותיו של הנביא מוחמד עליו השלום, והם מסרבים לקבל את הפרשנות האיסלאמית התקינה ורואים בה כלא נכונה, תוך שהם רואים את הפרשנות שלהם  היא המדויקת ביותר!

זה מגוחך ובאותה מידה משעשע , המבקרים האלה רוצים לפרסם את ההסבר שהם רוצים להאמין בו על האיסלאם ולא הפרשנות הנכונה של זה, פשוט כי הם רוצים שהתמונה של האיסלאם תהיה תמונה של עוינות ורשע, כדי להטיל אימה על אנשים ובכך ישנאו את האיסלאם.

בכל מקרה, אנו הולכים לדבר בהרחבה על העובדה של התפשטות האיסלאם, האם היתה באמת ע"י אילוץ עמים פגיעים או שהיתה לפי בחירתם ובחופש רב ?

אנו נראה ראיות מהקוראן , הסונה (המתארת את אורח חיי הנביא מוחמד עליו השלום) וההיסטוריה על העובדה של התפשטות האיסלאם וכיצד טיפל האיסלאם באויב בזמן מלחמה.

עם זאת, ומצד אחר, אנו נשווה בין מה שהביא האיסלאם ביחס למלחמה וההתמודדות עם האסירים והאנשים החפים מפשע לבין מה שהביאו שתי הדתות: הנוצרות והיהדות,באותו נושא.

לפי התנ"ך (1)

 

האם היהדות דת של שלום ?

הלא השתמשה היהדות בחרב ?

 

אנו מתחילים בהוראות הדתיות של היהדות במצב המלחמה, די לצטט את התנ"ך להבין שתי סוגיות חשובות, הראשונה היא: הספר הזה הורה להשתמש בחרב כדי לרצוח האנשים, אפילו העמים שוחרי שלום, והורה להפקיע האדמות ולגרש את בעליהן מהמולדת שלהם. הסוגייה השנייה היא שהוא מבהיר לנו את מידת האכזריות והברבריות שהורה התנ"ך ליהודים להשתמש בהם להכחיד את העמים הבלתי יהודים. לפעמים רבות מעשים אלה לא היו מוצדקים .

אין צורך להרחיק לחפש בספרי ההיסטוריה שהתמקדו במלחמות של היהודים אלא מספיק לקחת מבט חטוף בספר הקדוש של היהודים, התנ"ך המסולף . היהדות הורתה להשתמש בחרב , וקראה לפתוח במלחמות נגד העמים הבלתי יהודים. מלחמות אלו רובם ככולם נראו כמבצעים של השמדה המונית, שבהן שפכו היהודים הדמים ללא הבחנה בין קטין לקשיש, בין זכר לנקבה, הכל נרצח ללא רחמים.

פשעים אלה תוארו כפשעי מלחמה מדרגה הראשונה, כי בהם נשפכו הדמים של אזרחים פגיעים, החפים מכל פשע. אין אנו טופלים אשמת פשע על היהודים, איננו מזייפים את ההיסטוריה שלהם, אלא שהמקור של כל הדברים שנזכרו לעיל הוא התנ"ך, ואינו ספר של אחד ההיסטוריונים הרואה בעויינות את היהודים.

בפרקים הבאים אנחנו מצטטים את התנ"ך, כדי לעמוד על מצוות האל של היהודים לצאת למלחמה, ולהשמיד מדינות, עמים ואומות מסיבות דתיות. הדבר אחד הוא שהיהודים נהגו במלחמותיהם לרצוח ולהשמיד כל ( זכר ) וכל אישה נשואה, ולכבוש את אדמותיהם, לשבות את ילדיהם, ולשרוף להם את הבתים !!!

אז, איפה המגנים את האיסלאם ?

הלא עיינו את פסוקי התנ"ך ?

ולמה לא דיברו על שאלה כזו ביהדות ?

לפי התנ"ך (2)

בניו של הנביא יעקב רצחו כל זכר במדינה

לפי התנ"ך המסולף, בספר בראשית נכתב : " 24 וישמעו אל-חמור ואל-שכם בנו, כל-יצאי שער עירו; וימלו כל-זכר, כל-יצאי שער עירו: 25 ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים, ויקחו שני-בני-יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו, ויבאו על-העיר בטח; ויהרגו כל-זכר: 26 ואת-חמור ואת-שכם בנו, הרגו לפי-חרב; ויקחו את-דינה מבית שכם ויצאו: 27 בני יעקב, באו על-החללים, ויבזו העיר; אשר טמאו אחותם: 28 את-צאנם ואת-בקרם ואת-חמריהם; ואת אשר-בעיר ואת-אשר בשדה לקחו: 29 ואת-כל-חיל שמעון ולוי ואת-כל-טפם ואת-נשיהם, שבו ויבזו; ואת כל-אשר בבית: 30 ויאמר יעקב אל-שמעון ואל-לוי עכרתם אתי, להבאישני בישב הארץ, בכנעני ובפרזי; ואני מתי מספר, ונאספו עלי והכוני, ונשמדתי אני וביתי: 31 ויאמרו; הכזונה יעשה את-אחותנו:" ( בראשית 34 : 24 – 31 ) .

מפסוקי התנ"ך הנזכרים ברור כי שני בני הנביא יעקב שמעון ולוי רצחו כל זכר במדינה השקטה, שבו הנשים והתינוקות וגזלו את צאנם, ואת בקרם, ואת חמוריהם, והפקיעו את אדמותיהם!!!

השמדה המונית זו שבה נהרג כל זכר במדינה שלמה, נגזלו רכושי שוכניה עלולה להביא למחוק את המדינה הזו מעל המפה, ולהפחיד כל המדינות השכנות.

לפי התנ"ך (3)

האם משה עליו השלום היה איש מלחמה?

מקרה זה חזר ונשנה הרבה בהיסטורייה של היהודים, הנה, הנביא משׁה עליו השלום – לפי התנ"ך המסולף – מצטווה מפי האלוהים להשמיד אחד העמים, להשמידו, ולהפקיע אדמתו. זה נזכר בספר במדבר:
" ויאמר יהוה אל-משה אל-תירא אתו, כי בידך נתתי אתו ואת-כל-עמו ואת-ארצו; ועשית לו, כאשר עשית, לסיחן מלך האמרי, אשר יושב בחשבון: 35 ויכו אתו ואת-בניו ואת-כל-עמו, עד-בלתי השאיר-לו שריד; ויירשו את-ארצו: " ( במדבר 21 : 34 – 35 ).

הקריאה מטעם האל למלחמה ולרצח חזרה ונשנה הרבה בתנ"ך, בספר במדבר נאמר גם: " 16 וידבר יהוה אל-משה לאמר: 17 צרור את-המדינים; והכיתם אותם: 18 כי צררים הם לכם, בנכליהם אשר-נכלו לכם על-דבר-פעור; ועל-דבר כזבי בת-נשיא מדין אחתם, המכה ביום-המגפה על-דבר-פעור: 19 ויהי אחרי המגפה: " ( במדבר 25 : 16 – 19).

נראה שהצוואה של האל למשׁה להציק למדינים נהפכה למלחמה קדושה נגד המדינים, כי הייתה בהשראת האל. התוצאות האלימות והאכזריות של מלחמה זו, נזכרו גם הם בספר במדבר: " 1 וידבר יהוה אל-משה לאמר: 2 נקם, נקמת בני ישראל, מאת המדינים; אחר תאסף אל-עמיך: 3 וידבר משה אל-העם לאמר, החלצו מאתכם אנשים לצבא; ויהיו על-מדין, לתת נקמת-יהוה במדין: 4 אלף למטה, אלף למטה; לכל מטות ישראל, תשלחו לצבא: 5 וימסרו מאלפי ישראל, אלף למטה; שנים-עשר אלף חלוצי צבא: 6 וישלח אתם משה אלף למטה לצבא; אתם ואת-פינחס בן-אלעזר הכהן לצבא, וכלי הקדש וחצצרות התרועה בידו: 7 ויצבאו על-מדין, כאשר צוה יהוה את-משה; ויהרגו כל-זכר: 8 ואת-מלכי מדין הרגו על-חלליהם, את-אוי ואת-רקם ואת-צור ואת-חור ואת-רבע, חמשת מלכי מדין; ואת בלעם בן-בעור, הרגו בחרב: 9 וישבו בני-ישראל את-נשי מדין ואת-טפם; ואת כל-בהמתם ואת-כל-מקנהם ואת-כל-חילם בזזו: 10 ואת כל-עריהם במושבתם, ואת כל-טירתם; שרפו באש: 11 ויקחו את-כל-השלל, ואת כל-המלקוח; באדם ובבהמה: " ( במדבר 31 : 1 – 11).

התנ"ך המסולף ממשיך לגלות את האופי האכזרי והברברי של המלחמות של היהודים. מהפסוקים שאנחנו מצטטים ברור שרֶצח כל זכר ללא הבחנה בין תינוק לבין הקשיש הוא עיקרון בסיסי ביהדות, שמצווה כל הזמן את נביאיה לרצוח כל זכר, יתר על כן הם שרפו את הבתים, שבו הנשים והתינוקות. זה נזכר בבהירות בתנ"ך, בספר במדבר: " ועתה הרגו כל-זכר בטף; וכל-אשה, ידעת איש למשכב זכר הרגו: 18 וכל הטף בנשים, אשר לא-ידעו משכב זכר; החיו לכם: "   ( במדבר 31 : 17 – 18).

להבהיר את התוצאות המשמידות של מלחמות אלו, יכולים אנחנו לסקור את הרכושים שנגזלו על ידי היהודים במלחמות שלהם, זה נזכר בספר במדבר: " ויהי המלקוח, יתר הבז, אשר בזזו עם הצבא; צאן, שש-מאות אלף ושבעים אלף וחמשת-אלפים: 33 ובקר שנים ושבעים אלף: 34 וחמרים אחד וששים אלף: 35 ונפש אדם, מן-הנשים, אשר לא-ידעו משכב זכר; כל-נפש שנים ושלשים אלף:" ( במדבר 31 : 32 – 35).

אפילו הבנות הקטנות לו ניצלו משבי של היהודים, מספר הבנות ששבו היהודים הגיע ל- 32000 בת במלחמה אחת . זה ברור !!!

לפי התנ"ך (4)

התורה קוראת לרצוח עובדי האלילים !!

היהדות ציוותה את תומכיה לפתוח במלחמות על רקע דתי, היא ציוותה אותם עוד לרצוח עובדי האלילים, שאינם עובדים את אלוהי היהודים, לא זה ורק אלא גם להפקיע את אדמותיהם. ובספר במדבר יש הוכחה על כך שהנביא משׁה נלחם בעמים שלא עבדו את האלוהים! במדבר נאמר: " 50 וידבר יהוה אל-משה בערבת מואב; על-ירדן ירחו לאמר: 51 דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם; כי אתם עברים את-הירדן אל-ארץ כנען: 52 והורשתם את-כל-ישבי הארץ מפניכם, ואבדתם, את כל-משכיתם; ואת כל-צלמי מסכתם תאבדו, ואת כל-במתם תשמידו: 53 והורשתם את-הארץ וישבתם-בה; כי לכם נתתי את-הארץ לרשת אתה: 54 והתנחלתם את-הארץ בגורל למשפחתיכם, לרב תרבו את-נחלתו ולמעט תמעיט את-נחלתו, אל אשר-יצא לו שמה הגורל לו יהיה; למטות אבתיכם תתנחלו: 55 ואם-לא תורישו את-ישבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם, לשכים בעיניכם, ולצנינם בצדיכם; וצררו אתכם, על-הארץ אשר אתם ישבים בה: 56 והיה, כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם:" ( במדבר 33 : 50 – 56 ) .

בספר דברים יש גם הוראה בהירה וברורה להשמיד מדינות ועמים, ולא להשאיר כל נשמה, בספר דברים נאמר: " 16 רק, מערי העמים האלה, אשר יהוה אלהיך, נתן לך נחלה; לא תחיה כל-נשמה:" ( דברים 20 : 16 ). מן הפסוק הזה נסיק בקלות כי היהדות סמכה על החרב והמלחמות כדי להרחיב את שטח המדינה היהודית, ולהוסיף לה עוד אדמות, אפילו אם זה על חשבונם של עמים ומדינות אחרים, וגם אם זה לא ישאיר כל נשמה.

לפי התנ"ך ( 5)

שריפת ערים … הרגל יהודי !!

בספרי הקודש המסולפים של היהדות מתוארים פעמים רבות מסעות הסתת היהודים נגד הבלתי יהודים, עד שאלה פרצו לתוך ירושלים, שפכו הדמים ושרפו את העיר הקדושה. בספר שופטים נכתב: "8 וילחמו בני יהודה בירושלם, וילכדו אותה, ויכוה לפי-חרב; ואת העיר שלחו באש: 9 ואחר, ירדו בני יהודה, להלחם בכנעני; יושב ההר, והנגב והשפלה: 10 וילך יהודה, אל-הכנעני היושב בחברון, ושם-חברון לפנים קרית ארבע; ויכו את-ששי ואת-אחימן ואת-תלמי: " ( שופטים 1 : 8 – 10). בפרק 18 באותו ספר יש עוד תיאור לאכזריות והאלימות והטרור של היהודים: " והמה לקחו את אשר-עשה מיכה, ואת-הכהן אשר היה-לו, ויבאו על-ליש, על-עם שקט ובטח, ויכו אותם לפי-חרב; ואת-העיר שרפו באש: 28 ואין מציל כי רחוקה-היא מצידון, ודבר אין-להם עם-אדם, והיא בעמק אשר לבית-רחוב; ויבנו את-העיר וישבו בה: 29 ויקראו שם-העיר דן, בשם דן אביהם, אשר יולד לישראל; ואולם ליש שם-העיר לראשנה:" ( שופטים 18 : 27 – 29). פסוקים אלה מבהירים איך התנפלו היהודים על עם שקט ובטוח, ואיך הרגו את העם הזה והשמידו את העיר שלו, כי אם החליפו את השם שלה !!!

זו היא ההשמדה האמיתית, רצח, השמדה, שריפה ושינוי שם העיר כדי תימחק מספרי ההיסטוריה, כלא הייתה!  

לפי התנ"ך ( 6)

התנ"ך המסולף קורא להפקיע אדמות של עמים אחרים!!!

בספרי התנ"ך המסולף יש הרבה פסוקים שמעידים על כך כי היהדות קראה להפקיע אדמות של עמים אחרים אחרי גירוש בעליה האמיתיים. התנ"ך רואה באדמות אלה כמתנה מטעם האל שהבטיח להם את " הארץ המובטחת " לפי הטענה של היהדות. זה נזכר בספר יהושע: " 3 ואתם ראיתם, את כל-אשר עשה יהוה אלהיכם לכל-הגוים האלה מפניכם; כי יהוה אלהיכם, הוא הנלחם לכם: 4 ראו הפלתי לכם את-הגוים הנשארים האלה בנחלה לשבטיכם; מן-הירדן, וכל-הגוים אשר הכרתי, והים הגדול מבוא השמש: 5 ויהוה אלהיכם, הוא יהדפם מפניכם, והוריש אתם מלפניכם; וירשתם את-ארצם, כאשר דבר יהוה אלהיכם לכם: " ( יהושע 23 : 3 – 5 ).

אבו סלמה אני לא מבינה.

  • כשאתה משתמש במילה " התנ"ך" הסית קרא לרצח וכו', אתה שוכח שגם אנחנו מאמינים בספרים הראשונים, אז אולי כדאי להדגיש שמדובר שספרים שסולפו ולא במקור. אחד הדברים היפים ביותר אצלנו המוסלמים הוא שלעולם למשל לא תשמע מוסלמי אומר דבר רע על אחד מן הנביאים עליהם השלום, וזה שם את ידינו על העליונה. אבל ככה אם אנחנו מאשימים ישירות את ספריהם כמו שהם מאשימים את ספרנו – זה הופך אותנו להיות כמותם. וזה לא טוב. לדעתי צריך להדגיש שמדובר בספרים שסולפו.

  • לדעתי השימוש בפסוק הזה שהבאת כאן לא ישרת כ"כ את המטרה שאתה מנסה להשיג , כי מבחינת היהודים – אליו דברי אללה יתעלה והוא הביטח להם את הארץ המובטחת – לא משנה מי יישב שם.אז מבחינתם זו הבטחת האל , שאגב יכולים לומר שהיא קויימה ומתקיימת כעת, ואין בזה כל רע. מקווה שאתה מבין למה אני מתכוונת.

לפי התנ"ך ( 7)

הלוחמים היהודים לא מבחינים בין ישרים לרשעים !!

אין זו הפתעה כשתגלה כי התנ"ך המסולף קורא לרצוח הרשעים וגם הצדיקים, למה לא! והוא אותו ספר שקרא קודם לרצוח נשים ותינוקות, החפים מכל פשע. בספר יחזקאל נאמר: " ויהי דבר-יהוה אלי לאמר: 2 בן-אדם, שים פניך דרך תימנה, והטף אל-דרום; והנבא אל-יער השדה נגב: 3 ואמרת ליער הנגב, שמע דבר-יהוה; כה-אמר אדני יהוה הנני מצית-בך אש ואכלה בך כל-עץ-לח וכל-עץ יבש לא-תכבה להבת שלהבת, ונצרבו-בה כל-פנים מנגב צפונה: 4 וראו כל-בשר, כי אני יהוה בערתיה; לא תכבה: 5 ואמר אהה אדני יהוה; המה אמרים לי, הלא ממשל משלים הוא: 6 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר: 7 בן-אדם, שים פניך אל-ירושלם, והטף אל-מקדשים; והנבא אל-אדמת ישראל: 8 ואמרת לאדמת ישראל, כה אמר יהוה, הנני אליך, והוצאתי חרבי מתערה; והכרתי ממך צדיק ורשע: 9 יען אשר-הכרתי ממך צדיק ורשע; לכן תצא חרבי מתערה אל-כל-בשר מנגב צפון: 10 וידעו כל-בשר, כי אני יהוה, הוצאתי חרבי מתערה; לא תשוב עוד:" ( יחזקאל 21 : 1 – 10 ). רְאֶה קורא יקר איך הצוואה כאן לרצוח כל האנשים הצדיקים והרשעים.

הדבר המדהים גם ביהדות שהיא הורתה לרצוח הבנים על חטא של הוריהם, זה גם נזכר בספר יחזקאל: " 45 ואנשים צדיקם, המה ישפטו אותהם, משפט נאפות, ומשפט שפכות דם; כי נאפת הנה, ודם בידיהן: 46 כי כה אמר אדני יהוה; העלה עליהם קהל, ונתן אתהן לזעוה ולבז: 47 ורגמו עליהן אבן קהל, וברא אותהן בחרבותם; בניהם ובנותיהם יהרגו, ובתיהן באש ישרפו: 48 והשבתי זמה מן-הארץ; ונוסרו כל-הנשים, ולא תעשינה כזמתכנה: " ( יחזקאל 23 :45 – 48 ).

דבר שכזה מעולם ולעולם לא תמצאו באיסלאם, המשך והשלמת היהדות והנצרות המקוריות.

לפי התנ"ך ( 8)

היהדות אוסרת על מאמיניה לכרות ברית עם המדינות השכנות!!

 

התנ"ך המסולף מורה גם ליהודים לא לכרות ברית או לחתום על הסכמים עם מדינות שכנות, זה הובלט בבהירות בספר שמות: " 12 השמר לך, פן-תכרת ברית ליושב הארץ, אשר אתה בא עליה; פן-יהיה למוקש בקרבך: 13 כי את-מזבחתם תתצון, ואת-מצבתם תשברון; ואת-אשריו תכרתון: 14 כי לא תשתחוה לאל אחר; כי יהוה קנא שמו, אל קנא הוא" ( שמות 34 : 12 – 14 ).

לפי הברית החדשה (1)

האם הנצרות קוראת למלחמה יותר מאשר לשלום?

לאמיתו של הדבר, ולמרות שהאיסלם רואה בתנ"ך ובברית החדשה ספרים מסולפים, שזוייפו על ידי אנשים בלתי אחראים, ולמרות שההוראת המאכזבות שנזכרו אינן בעצם משקפות את רוח היהדות והנצרות שהתגלו לנביאים משׁה וישוע עליהם השלום, אלא שהיהודים והנוצרים הולכים אחרי הוראות אלו, ורואים בהן כמצוות קודש.

יש גם להזכיר כי גילוי ההוראות שקוראות למלחמה בספרי הקודש של היהדות והנצרות אינו מתכוון לבקר את שני הספרים הקדושים האלה אלא שהכוונה האמיתית היא להבהיר את ההוראות המסולפות הבלתי מקובלת הללו.

מבין הפסוקים שיוחסו לנביא ישוע עליו השלום, בספר הבשורה של מתי יכולים אנו להבין את זה :" אַל־תַּחְשְׁבוּ כִּי בָאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם בָּאָרֶץ לֹא בָאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם כִּי אִם־חָרֶב׃ 35 כִּי בָאתִי לְהַפְרִיד בֵּין אִישׁ וְאָבִיו וּבֵין בַּת וְאִמָּהּ וּבֵין כַּלָּה וַחֲמוֹתָהּ׃ 36 וְאֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ׃ 37 הָאֹהֵב אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי אֵינוֹ כְדַי לִי וְהָאֹהֵב אֶת־בְּנוֹ וּבִתּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי אֵינוֹ כְדַי לִי׃ " ( הבשורה הקדושה על פי מתי 10 : 34 – 36 ). הפסוקים האלה שומשו על ידי תומכי ישוע אחרי מותו כדי לסמוך על החרב ועל האלימות כאות להרחיב את שטח המדינה הנוצרית.  

מעיון בציטוט הקודם מתגלה לנו כי הנביא ישוע עליו השלום מודה בכך שלא בא למען השלום אלא למען החרב, שהוא סימן למלחמה. פעם אחת לא הספיקה לנביא ישוע להעביר את המסר שלו אלא שהוא חזר על כך עוד פעם, ראשית אמר: " לא באתי להטיל שלום אלא חרב", הודאה זו של ישוע עליו השלום אינה נתונה לתמרוני התחמקות או לפרש אותה בצורה שווה מהמשמעות שהשמיע ישוע. והוסיף כי בא גם להפריד בין איש ואביו ובין בת ואימה ובין כלה וחמותה.

פסוקים אלו מעידים על השיטה האכזרית שאותה אימץ – לפי "הברית החדשה"- הנביא ישוע מבסס הנצרות. לפי הבשורה של מתי ישוע נשלח מטעם האלוהים כדי לכונן את המלחמה בארץ, זה ברור באומרו "לֹא בָאתִי לְהָטִיל שָׁלוֹם כִּי אִם־חָרֶב". אולי יגידו פרשני הברית החדשה כי הפסוקים האלה לא הובנו כהלכה, וכי הכוונה כאן אינה להסית את הנוצרים או לגרור אותם למלחמה. אבל ההיסטוריה מעידה כי הנוצרים תומכי הנביא ישוע הבינו את דבריו כהסתה והאמינו בכך שהם קריאה למלחמה נגד האומות הבלתי נוצריות.

 

השאלה הנשאלת כאן היא: אם פסוקים אלה היו בקוראן, והיו הדברים האלה מפי הנביא מוחמד עליו השלום, מה היתה תגובתם של אויבי האיסלאם ? מה היו עושים כלי התקשורת של המערב ? מה היו עושים אם בקוראן נמצאו פסוקים השוללים את השלום ומעלים עליון את המלחמה? מה היו עושים אם אמר מוחמד כי הוא נשלח למען החרב ? מה היו עושים אם אמר כי הוא נשלח להפריד בין הבן ואביו? מה היו עושים אם אמר כי הוא נשלח להפריד בין הבת ואימה? מה היו עושים אם אמר כי הוא נשלח להפריד בין הכלה וחמותה?

כמובן היו פותחים במסע של ביקורת, והרבו מסכי הטליוויזיה לדוש בכך בבוקר ובערב כדי להבהיר את האופי האכזרי והטירוריסטי של האיסלאם. ומטבע הדברים דברי הפרשנים לא יהיו מקובלים על אנשי המערב שחותרים לגנות את האיסלאם ולהמאיס אותו על בני האדם .

ידוע שהנוצרים מאמינים בתנ"ך ובברית החדשה בספר אחד, על כן מסתפקים אנחנו בציטוטים של התנ"ך והברית החדשה להבהיר את האופי האכזרי והאלים של הנצרות. בפרקים הבאים אנחנו עוברים להבהיר את השפעת ההוראות היהודיות – הנוצריות על המציאות האנושית, זה בתוך האמיתות ההיסטוריות שמגדירים את הנטייה לאלימות ולשימוש הבלתי מוצדק לחרב בקרב הצבאות הנוצריות נגד האוייבים.

מסעי הצלבטבח נוצרי לחסל את האיסלאם

 

מסעי הצלב הם סדרת מסעות צבאיים שיזמו האפיפיורים הנוצריים בין המאה ה-11 והמאה ה-13. הם החלו כנסיונות לכבוש את ירושלים מן המוסלמים ( שנחשבו לכופרים לפי הוראות האפיפיורים ) ולהביאה תחת שלטון נוצרי, אך הפכו למלחמות טריטוריאליות. המשתתפים במסעות אלה נקראים צלבנים. במובן רחב יותר "מסע צלב" הינו כינוי למלחמה הנלחמת מסיבות דתיות, כגון הרקונקיסטה בה כבשו הנוצרים בחזרה את ספרד מידי המוסלמים, מסעות צלב כנגד האומות הלא נוצריות בצפון אירופה כגון הליטאים.

למרות שאירופה הייתה חשופה לתרבות המוסלמית במשך מאות שנים, דרך נקודות החיכוך בספרד ובסיציליה, הרבה מן המחשבה האיסלמית במדע, ברפואה ובאדריכלות פיעפעה אל המערב דרך מסעות הצלב. לדוגמה, הטירות האירופיות הפכו למבני אבן מאסיביים, כפי שראו הצלבנים במזרח.

אחד האפיפיורים שקראו למלחמה זו ב 1095 היה האפיפיור אורבאן השני, הוא כינה את המלחמה נגד המוסלמים ב " המלחמה הקדושה ". בגלל ההסתה הדתית מקרב אפיפיורם השתכנעו הלוחמים הצלבנים כי מלחמה זו היא למען האלוהים, בדרכם למלחמה הלוחמים היו שרים " זו היא המצווה של האלוהים ". זה היה המניע הבסיסי למלחמות אלו.

דברי האפיפיור אורבאן השני הסעירו את הרוחות נגד המוסלמים, הוא נהג לנאום בלוחמים לפני היציאה למלחמה, הנה קטע מאחד נאומיו: " זה הוא באמת רצונו של האלוהים, שתהיה המילה הנצחית ( רוח הקודש ) היא המניע שלכם, היא הצרחה שלכם במלחמה, כדי להחיות את אומץ הלב של תומכי המשיח. הצלב שלו הוא הסמל של ישועתכם, על כן שימו את הצלב האדום הזה, הצלב של הדמים על שכמכם כסמל ברור על החובה הקדושה שלכם. " בסוף הנאום אמר האפיפיור אורבאן: " 38 ואשר לא-יקח את-צלובו והלך אחרי אינו כדי לי: " ( הבשורה על פי מתי 10 : 38).

נאום זה מבהיר כי מסעי הצלב היו מלחמות דתיות קדושות, שהנוצרים פתחו בהם על הוראות הנביא ישוע, והם צייתו להוראה זו וחיפשו את הסליחה וגן עדן דרך רצח המוסלמים !

והנה הוא אורבאן מורה לחיילים הנוצרים לענוד צלב אדום כסמל למשימה הקדושה שלהם!!

הצלב האדום הזה נודע כסמל לצבא הצלבני, ונחשב להוכחה מכרעת על האופי הדתי של מלחמה זו. ובפרקים הבאים אנחנו נגלה את ההתנהגויות של לוחמי מסעות הצלב, בכדי לראות את הרחמים והשלום שהביאה הנצרות אל ארץ הקודש, וזאת על פי עדויות מערביות.

הנוצרים רצחו מתפללים במסגד אל- אקצה!

בספרו " ההיסטורייה של מסעי הצלב " תיאר סטיפן רנסימן מה קרה בירושלים ביום הראשון לכיבוש של הצלבניים, הוא אמר:
" בבוקר של היום הראשון לצלבנים בירושלים, פרצה קבוצה של חיילים נוצרים לתוך המסגד שבו היו מוסלמים מתפללים את תפילת שחר, הם רצחו כל המתפללים.

שעות ספורות לפני הצהריים בא המפקד למסגד כדי לפקח על עבודת חייליו, הוא התקשה ללכת בין הגופות שהצטברו זו על זו, והדמים שהגיעו עד לברכיים. הטבח של ירושלים גרם לצער עמוק בכל רחבי העולם, מספר ההרוגים עדין לא ידוע, אלא שהטבח השאיר את העיר ריקה מכל נשמה. אפילו הנוצרים באירופה חשו צער מטבח הזה".

עריפת הראש היא הפגיעה הקלה
ביותר במוסלמים

כוהן אבוס " רימונד דאגמיל " אמר: " כשתפסו חיילינו את חומות ירושלים ואת מגדליה החלו החיילים לערוף ראשם של המוסלמים שנמצאו שם, זו היתה הפגיעה הקלה ביותר שחלה בהם, רובם ככולם נבקעה להם הבטן, והאחרים קפצו מעל החומות כדי להציל את עצמם מידי הצלבנים.

הם ברחו ממוות למוות. זה לא היה מספיק ללוחמים הצלבנים, הם התכנסו בוועידה והתחייבו ביניהם להשמיד את כל שוכני העיר ירושלים שנמנו בעת זו ל- 60 אלף נשמה מהמוסלמים והיהודים.

הם הכחידו אותם ללא יוצא מן הכלל, בתוך שמונה ימים נרצחו הגברים, הנשים, הזקנים והתינוקות" .

הצלבנים צלו את בשר המוסלמים ואכלוהו!!!

אדוורד ג'יפון דיבר על הטבח של הצלבנים בדרכם לירושלים, הוא אמר : כשחשים החיילים הצלבנים ברעב הם צלו את בשר השבויים שבידיהם, ואכלוהו.

גם בוהימונד רצח כמה שבויים טורקים וצלה אותם בפומבי. הלא זה הוא הטרור האמיתי ?

צ'רלס מילז אומר: " החיילים הצלבנים נהגו להשחית את הגופות, הם ערפו ראשם של 2000 טורקים, והציגו ראשי אחרים כמזכרת לניצחון, הם תלו ראשי ההרוגים גם על המקלים של האוהלים, והשליכו ראשי אחרים ברחובות העיר ". כך נהגו תומכי ישוע, רצחו השבויים, התעללו בגופותיהם !!

איזו חמלה ורחמים עליהם מדברים הנוצרים ?

מילז מוסיף : אחרי החורבן שחל בבתים ובארמונים, נצבעו הרחובות והסמטאות בצבע האדום, הצבע של הדם. פתחו החיילים במבצעי גניבה כאילו הם לא חיילים כרי אם גנבים.    

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s