דיאלוגים

דיאלוגים

 

זהו אחד הפוסטים הארוכים בסדרה, ואינשאללה תהייה לכם הסבלנות לקרוא אותו בעיון.

אחת הדרכים החזקות של הקוראן להפיץ את המסר שלו הוא בעזרת דיאלוגים. בסורות רבות בקוראן, אללה (סובחאנהו ותעלה) מציג דיאלוגים רבים מכל מיני סוגים, כמו למשל: הדיאלוג של אללה עם המלאכים, הדיאלוג של הנביא אברהם עליו השלום עם אביו, הדיאלוג של משה עליו השלום עם פרעה, הדיאלוג של חברי המערה לאחר שהתעוררו ועוד רבים אחרים.

הדבר היפה בדיאלוגים הללו הוא במקום שאללה יאמר לנו מה קרה, הוא מעביר לנו את המידע הזה בצורת דיאלוג על מנת שנוכל לתפוס עוד רבדים של ידע וחוכמה. מאפיין נוסף בדיאלוגים שבקוראן הוא רעיון ה"מעברים". באמצעות המעברים הללו קל לנו יותר, כקהל שומעים, לדמיין את הסצינה שהאיה מדברת עליה.

דוגמה מדהימה של דיאלוג אשר יש בו גם "מעברים" היא הדוגמה מסורת אל-שועראא' (26). זהו הדיאלוג שמתנהל בין משה עליו השלום לבין פרעה. תרגומו של הטקסט לכל שפה אחרת גורם לכך שמידע רב בו הולך לאיבוד. ורק אם נבחן את הטקסט המקורי בערבית נוכל לדלות ממנו את פניני החוכמה.

ראשית, אללה (סובחאנהו ותעלה) פונה אל משה עליו השלום:

وَإِذْ نَادَىٰ رَبُّكَ مُوسَىٰ أَنِ ائْتِ الْقَوْمَ الظَّالِمِينَ  ﴿١٠﴾ قَوْمَ فِرْعَوْنَ  أَلَا يَتَّقُونَ  ﴿١١﴾

"וזכור כאשר קרא ריבונך אל משה לאמור, לך אל עם בני העוולה (10) עמו של פרעה, האם לא תהיה בהם יראה?" (סורת א-שועראא' – 26, איאת 10-11).

قَالَ رَبِّ إِنِّي أَخَافُ أَن يُكَذِّبُونِ  ﴿١٢﴾

"אמר [משה] ריבוני הנני פוחד כי יכחישו אותי" ( סורת א-שועראא' – 26, איה 12 ).

ישנו פחד נוסף שמשה עליו השלום מזכיר לאחר מכן, וזהו הפחד שהם יהרגו אותו בעקבות הפשע שהוא עשה. אולם הדבר הראשון שהוא מזכיר הוא הפחד מכך שיתכחשו לאזהרותיו. הוא פחד יותר מאי השלמת המשימה שאללה נתן לו, מאשר הפחד על החיים שלו. ואז הוא מונה את החסרונות שלו:

وَيَضِيقُ صَدْرِي وَلَا يَنطَلِقُ لِسَانِي فَأَرْسِلْ إِلَىٰ هَارُونَ  ﴿١٣﴾

"וחזי ייצר ולשוני לא תהייה רהוטה, לכן שלח אל אהרון" ( איה 13 ).

משה עליו השלום היה ידוע במזגו החם וכאשר לאדם יש מזג חם, הוא לא יכול להביע את עצמו בצורה ברורה והוא מרגיש כאילו החזה שלו מתכווץ. לכן הוא מבקש מאללה את עזרתו של אחיו אהרון עליו השלום.

وَلَهُمْ عَلَيَّ ذَنبٌ فَأَخَافُ أَن يَقْتُلُونِ  ﴿١٤﴾

"ולהם עלי חטא, וחושש אני שמה יהרגוני" ( איה 14 ).

החטא שהוא מדבר עליו הוא ההרג בשוגג של האיש המצרי אשר הביא גם לבריחתו של משה ממצרים. ההצלחה במשימה נמצאת בעדיפות הראשונה, לכן משה עליו השלום מציע את אחיו שיעזור לו כדי להגשים אותה. אם הוא לא יוכל להתבטא בצורה טובה, אחיו יתערב לטובתו. ואם יהרגו אותו, אז אחיו יחליף את מקומו. מכאן שהחשש של משה הוא לא על חיו אלא על עצירת השליחות.

قَالَ كَلَّا  فَاذْهَبَا بِآيَاتِنَا  إِنَّا مَعَكُم مُّسْتَمِعُونَ  ﴿١٥﴾

"אמר לא ולא! לכו שניכם באותותינו, ואנו עמכם מאזינים" ( איה 15 ).

באיה הזאת, אללה (סובחאנהו ותעלה) מרגיע את משה והוא נענה לבקשתו לשלוח עמו את אחיו. אולם הוא לא אומר לו: "אכן אהרון יהיה שליח". אלא הוא משיב באמצעות מילה אחת < فَاذْهَبَا > "לכו שניכם", שורש המילה הזאת הוא ד'א – הא – בא, ופירושו ללכת. המילה איד'הב < اذْهَب > היא צורת הציווי ליחיד (לך!) והוספת ה- < بَا > מציינת שמדובר בזוג (כלומר: לכו שניכם!). זוהי אחת מהדוגמאות למעברים שדיברתי עליהם בתחילת הפוסט. במקום להשיב במשפט ארוך לבקשתו של משה עליו השלום, הדיבר של אללה מדויק ותמציתי ומהמילה היחידה הזאת, אנו מבינים שאהרון עליו השלום נצטווה גם הוא ללכת כשליח אל פרעה.

בחלק השני של האיה, אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר, "ואנו עמכם מאזינים". המשפט הזה מרמז לנו שהדיאלוג הבא שאנחנו עומדים לשמוע הוא דיאלוג מאוד חשוב. מדוע? מכיוון שאללה בעצמו מדגיש שהוא ישמע אותו. בניגוד למילה מוסמיעון שפירושה: "שומעים", המילה שאללה משתמש בה כאן היא מוסתמיעון < مُّسْتَمِعُونَ > שפירושה: שומעים בקשב רב ומקרוב.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אם כן מצווה על משה ואהרון עליהם השלום:

فَأْتِيَا فِرْعَوْنَ فَقُولَا إِنَّا رَسُولُ رَبِّ الْعَالَمِينَ  ﴿١٦﴾

"בואו אל פרעה ואמרו: אנו שליח ריבון העולמים" ( איה 16 ).

המילה רסול < رَسُولُ > "שליח" היא בצורה של יחיד כאן, כדי להראות לנו שלמרות שמדובר בשני שליחים, הם בעצם מהווים יחידה אחד שלא ניתן להפריד ביניהם.

בואו ננסה כעת לדמיין את הסיטואציה המדוברת: משה עליו השלום בעיניהם הוא פושע נמלט , ואהרון עליו השלום הוא נתין המלך אשר שייך למעמד הנחות ביותר. שניהם הולכים אל פרעה, ישירות אל תוך הארמון, והם אומרים לו שהם השליחים של ריבון העולמים. הרי פרעה כבר טען קודם שהוא ריבון העולמים! כבר במסר הראשוני פרעה מרגיש שהוא מותקף. ואם לא די בכך, הם ממשיכים ואומרים:

أَنْ أَرْسِلْ مَعَنَا بَنِي إِسْرَائِيلَ  ﴿١٧﴾

"שלח עימנו את בני ישראל" ( איה 17 ).

זה כאילו הם באים ואומרים לפרעה: דבר ראשון לידיעתך, יש ריבון אחר ממך והוא ריבון העולמים. ודבר שני, שלח איתנו את בני ישראל, אלו שאתה משעבד לצרכיך. זוהי נשמעת בקשה מאוד גדולה לאדם כמו פרעה.

באיה הבאה לאחר מכן, מתרחש עוד מעבר. הדיאלוג הקודם היה בין אללה (סובחאנהו ותעלה) לבין משה עליו השלום, ואז אנחנו עוברים ישר לסצינה שבה המילים הללו כבר נאמרו לפרעה ואנחנו שומעים על התגובה שלו.

ואיך פרעה מגיב?

قَالَ أَلَمْ نُرَبِّكَ فِينَا وَلِيدًا وَلَبِثْتَ فِينَا مِنْ عُمُرِكَ سِنِينَ  ﴿١٨﴾

"אמר: האם לא גידלנו אותך בינינו מילדות? ושהית בינינו שנים רבות מחייך" ( איה 18 ).

פרעה כלל לא השיב לדבריו של משה. לאחר שהוא אמר לו שהוא שליח ריבון העולמים וביקש ממנו לשחרר את בני ישראל, פרעה  החל מייד לתקוף את אישיותו ונאמנותו של משה. פרעה הוא פוליטיקאי מנוסה והוא מתנהג בהתאם- הוא מדבר על כל הדברים מסביב לנושא הנידון.

פרעה ממשיך ואומר למשה:

وَفَعَلْتَ فَعْلَتَكَ الَّتِي فَعَلْتَ وَأَنتَ مِنَ الْكَافِرِينَ  ﴿١٩﴾

"ועשית את המעשה אשר עשית, ואתה מכפויי הטובה" ( איה 19 ).

פרעה ממשיך בציניות ומזכיר את ה- "מעשה", הוא אפילו לא אומר למשה  "רצחת" או "הרגת", מכיוון שהוא מנסה לערער את משה ולאיים עליו. בשלב הזה בדיאלוג, נראה כי ידו של פרעה נמצאת על העליונה. למרות שהוא לא השיב ישירות למשה, הוא הציג אותו כלא יותר מפושע כפוי טובה ששכח שהוא גדל באותו ארמון שכעת הוא בא להטיף בו.

משה עליו השלום חייב להגיב על הדברים על מנת לחזור מהר למסר שבשבילו הוא נשלח. בגאוניותו הרבה, הוא עונה על טיעוניו של פרעה על פי סדר החשיבות ולא על פי הסדר שהוצג לו:

1.  قَالَ فَعَلْتُهَا إِذًا وَأَنَا مِنَ الضَّالِّينَ  ﴿٢٠﴾ "אמר: עשיתי זאת אז בהיותי עדיין מהתועים" ( איה 20 ). זוהי הנקודה האחרונה שפרעה הציג למשה, אבל היא החשובה ביותר בעבורו. מכיוון שהוא לא הרג את המצרי בכוונה אלא בטעות, והוא מצטער על כך.

2. فَفَرَرْتُ مِنكُمْ لَمَّا خِفْتُكُمْ …﴿٢١﴾ "וברחתי מפניכם כאשר פחדתי מכם…" (איה 21). שימו לב לאומץ שיש לנביא משה עליו השלום, הוא אומר לפרעה בתוך הארמון שלו, ליד כל שריו – < لَمَّا خِفْتُكُمْ > "כאשר פחדתי מכם". כלומר: הוא כבר לא פוחד מהם יותר.

3. …فَوَهَبَ لِي رَبِّي حُكْمًا وَجَعَلَنِي مِنَ الْمُرْسَلِينَ  ﴿٢١﴾ "ונתן לי ריבוני חוכמת משפט ועשה אותי מהשליחים" (איה 21). שימו לב שמשה עליו השלום ממשיך להזכיר את המילה "ריבון"שוב ושוב, והוא אפילו לא משתמש במילה אללה. בדרך הזאת הוא מזכיר לפרעה מי הריבון האמיתי פעם אחרי פעם, וכמו כן הדבר הזה מקל עליו להעביר את המסר ולהפיג את החשש שהיה לו כאשר אללה פנה אליו לראשונה.

4. وَتِلْكَ نِعْمَةٌ تَمُنُّهَا عَلَيَّ …﴿٢٢﴾ "וזוהי טובה אשר נתת לי בחסד…" (איה 22). משה עליו השלום מכיר בחסד של פרעה, אבל :

5. …أَنْ عَبَّدتَّ بَنِي إِسْرَائِيلَ  ﴿٢٢﴾ "…כי שיעבדת את בני ישראל" (איה 22). כאילו משה עליו השלום אומר לפרעה: מה הקשר בין העובדה שגידלת אותי בבית שלך לבין העובדה שאתה משעבד את בני ישראל? האם זה נותן לך את הזכות לשעבד את בני ישראל?! או יותר מכך, העובדה שגדלתי בבית שלך נבעה מלכתחילה מכך ששעבדת את בני ישראל. אם לא היית משעבד אותם והורג את ילדיהם, אני הייתי יכול לחיות בשקט עם משפחתי, כך שמה שעשית בעבורי לא היה ממש  חסד.

יש חור בטיעון של פרעה ומשה עליו השלום לא מהסס לחשוף אותו על מנת לחזור חזרה לעניין שלשמו הוא בא. לאחר שפרעה נדחק לפינה עם התגובה הזאת של משה, הוא מנסה להתאושש:

قَالَ فِرْعَوْنُ وَمَا رَبُّ الْعَالَمِينَ  ﴿٢٣﴾

"אמר פרעה: ומה ריבון העולמים" (איה 23). פרעה משתמש בכוונה במילה מא < مَا > שפירושה "מה" במקום המילה מן < مَن> שפירושה "מי". כאשר משתמשים במילה "מא" מתכוונים בדרך כלל למשהו דמיוני ולא אמיתי וכך פרעה מנסה להוריד מערכו של הריבון האמיתי- ריבון העולמים.

משה עליו השלום שומר על קור רוח והוא עונה בתמציתיות:

قَالَ رَبُّ السَّمَاوَاتِ وَالْأَرْضِ وَمَا بَيْنَهُمَا  إِن كُنتُم مُّوقِنِينَ  ﴿٢٤﴾

"אמר: ריבון השמיים והארץ ומה שביניהם, אם נכונים אתם להשתכנע" (איה 24). בני עמו של פרעה האמינו שהם הצאצאים של "אל השמש", אבל משה עליו השלום פונה ישירות לאמונותיהם הדתיות ואומר להם שהריבון שלו הוא הריבון של אותו "אל" שיש להם כביכול והוא גם הריבון של הריבון שלהם עלי אדמות- פרעה. משה עליו השלום כבר לא  פונה לפרעה לבדו, אלא הוא פונה גם לקהל שמסביבו ("אם נכונים אתם להשתכנע").

כעת פרעה נעשה מאוד עצבני והוא מרגיש שהתשובה של משה הייתה חד משמעית. אז מה הוא עושה? הוא פונה לאנשים מסביבו על מנת לקבל מהם חיזוק:

قَالَ لِمَنْ حَوْلَهُ أَلَا تَسْتَمِعُونَ  ﴿٢٥﴾

"אמר למי שמסביבו, האם אתם שומעים?" (איה 25). זוהי שאלה רטורית מצדו של פרעה בניסיון להגחיך את משה ואת המסר שלו. ההתקפה של משה היא התקפה נגד פרעה ואם פרעה יאבד את תמיכת האנשים מסביבו הוא יאבד הכל. לכן הוא אומר את המילים לאנשים : "אתם קולטים מה הוא אומר כאן?!" (גם כאן במקום המילה תסמעון שפירושה "אתם שומעים", המילה בשימוש היא תסתמיעון, כלומר: אתם שומעים בקשב רב).

ומה עושה משה? הוא ממשיך בשלו מבלי לסטות מהמסר:

قَالَ رَبُّكُمْ وَرَبُّ آبَائِكُمُ الْأَوَّلِينَ  ﴿٢٦﴾

"אמר: ריבונכם וריבון אבותיכם הראשונים" (איה 26). כלומר הריבון שלי הוא לא רק הריבון של הפרעה הזה, אלא גם הריבון של כל הפרעונים שהיו לפניו, וכך גם של כל אבותיכם מקודם. כעת פרעה ממש נדחק לפינה והוא לא יכול לעשות דבר מלבד רצח אופי:

قَالَ إِنَّ رَسُولَكُمُ الَّذِي أُرْسِلَ إِلَيْكُمْ لَمَجْنُونٌ  ﴿٢٧﴾

"אמר: השליח שלכם אשר נשלח אליכם ללא ספק משוגע" (איה 27 ) . פרעה תוקף את המסר על ידי תקיפת השליח ומקווה להסיט את הדיון מהעיקר. זוהי התנהגות אנושית נפוצה בויכוחים, אבל האיסלאם מלמד אותנו שעלינו לשפוט את המסר ולא את מי שמוסר אותו. דבר נוסף שפרעה עושה זה להגיד: "השליח שלכם", כאילו הוא אומר שהוא בעצם לא נשלח בעבורו.

פרעה קיווה שהטיעון על השיגעון יעבוד, אבל משה עליו השלום ממשיך בשלו:

قَالَ رَبُّ الْمَشْرِقِ وَالْمَغْرِبِ وَمَا بَيْنَهُمَا إِن كُنتُمْ تَعْقِلُونَ  ﴿٢٨﴾

"אמר: ריבון המזרח והמערב ומה שביניהם, אם תשכילו להבין" (איה 28 ). מכיוון שהוא נקרא קודם משוגע, הוא מציע להם להתבונן בשמיים ולהסיק מכך את המסקנות ההגיוניות על פי השכל שלכם. מדוע המזרח והמערב מודגשים כאן? מכיוון שהמצרים נהגו לסגוד לשמש ומשה אומר להם: הריבון שלי הוא הריבון של המקום ממנו השמש זורחת עד למקום שבו היא שוקעת.

דמיינו לעצמכם עכשיו את הזעם שמצטבר אצל פרעה! הקהל החל להקשיב בשקיקה למילים של משה עליו השלום. לפרעה אין ברירה אחרת מאשר לפנות לאיומים:

قَالَ لَئِنِ اتَّخَذْتَ إِلَٰهًا غَيْرِي لَأَجْعَلَنَّكَ مِنَ الْمَسْجُونِينَ  ﴿٢٩﴾

"אמר: אם תיקח לך אלוה אחר מלבדי, ללא ספק אעשה אותך מבין האסירים" (איה 29 ). הצורה שבה ניסח פרעה את המשפט הזה מראה לנו שיש כבר אנשים שנמצאים במאסר. כלומר כל מי שהתנגד לו או המר את פיו, נשלח לכלא. לקרוא את המשפט הזה הוא כמו לקרוא ספר מבוא במדעי המדינה. ככל שהשלטון צריך יותר כוח שיטור, כך הוא נחשב לחלש יותר. אם פרעה היה צריך לזרוק לכלא את כל מי שהתנגד לו, זה רק מראה כמה מעט הוא שווה וכמה חסר כוח הוא.

משה עליו השלום לא מתרגש והוא מאתגר את פרעה בחזרה:

قَالَ أَوَلَوْ جِئْتُكَ بِشَيْءٍ مُّبِينٍ  ﴿٣٠﴾

"אמר: גם אם אביא לך דבר ברור?" (איה 30 ). עכשיו פרעה לא יכול לדחות את בקשתו של משה מכיוון שהוא כבר גרם לסקרנות אצל האנשים והם רוצים לראות הוכחות. אם משה מבטיח שהוא יביא אותן יש לאפשר לו לעשות זאת. מצד שני, אם ההוכחה שמשה יביא לא תהיה ברורה מספיק (מכל סיבה שהיא), פרעה תמיד יוכל לחזור לטיעון של השיגעון ולהגיד "אמרתי לכם". לכן פרעה אומר:

قَالَ فَأْتِ بِهِ إِن كُنتَ مِنَ الصَّادِقِينَ  ﴿٣١﴾

"אמר: הבא אותו, אם אתה מדוברי האמת" (איה 31 ).

משה עליו השלום מביא מייד שתי אותות:

فَأَلْقَىٰ عَصَاهُ فَإِذَا هِيَ ثُعْبَانٌ مُّبِينٌ  ﴿٣٢﴾ وَنَزَعَ يَدَهُ فَإِذَا هِيَ بَيْضَاءُ لِلنَّاظِرِينَ  ﴿٣٣﴾

"ומייד השליך את מטהו והנה הוא נחש ברור (32) והוציא את ידו והנה היא לבנה לכל הרואים" (איאת 32-33 ).

מכיוון שהאותות הללו היו משהו יוצא דופן, פרעה חוזר להתקפות האישיות:

قَالَ لِلْمَلَإِ حَوْلَهُ إِنَّ هَٰذَا لَسَاحِرٌ عَلِيمٌ  ﴿٣٤﴾

"אמר לנכבדים מסביבו, זהו ללא ספק מכשף בעל ידע" (איה 34 ). פרעה כעת פונה למועצת הנכבדים שמסביבו ולא לכל שאר האנשים כפי שעשה זאת באיה 25. ייתכן שהנכבדים שמסביבו ( שיש להם ידע בכישוף) התרשמו פחות מהאותות הללו ביחס לשאר האנשים. אבל גם אם כן, פרעה מוודא שהם עדיין איתו והוא אומר להם שללא ספק מדובר במכשף מעולה, אולי אפילו כזה שעושה כישופים שלא ידועים לכם. אבל כאן בדיוק הטיעון של פרעה נופל. כיצד ייתכן שהאדם שהוגדר על ידו קודם לכן כמשוגע נחשב כעת לבעל ידע?

פרעה מנסה כעת לגייס את רגשי הנאמנות של הנכבדים:

يُرِيدُ أَن يُخْرِجَكُم مِّنْ أَرْضِكُم بِسِحْرِهِ فَمَاذَا تَأْمُرُونَ  ﴿٣٥﴾

"הוא מבקש לנשל אתכם מארצכם באמצעות כישופיו, אם כן מה עצתכם?" (איה 35 ). הדרך הטובה ביותר להתנגד למישהו שמביא סדר חברתי חדש היא להציג אותו כאיום ביטחוני. פרעה מאחד את כל הנכבדים נגד משה בכך שהוא מציג אותו כמכשף שיגזול מהם את האדמות שלהם. שימו לב לערמומיות של פרעה, משה עליו השלום מעולם לא אמר שהוא רוצה לגרש את המצרים. ההפך הוא הנכון- הוא ביקש מפרעה לשחרר את בני ישראל כדי שהם יעזבו. אבל זה לא חשוב לפרעה, פוליטיקאים מהסוג שלו לא מעוניינים באמת אלא בשמירה על הכוח והשררה.

שימו לב שבסוף האיה הוא אומר : "אם כן מה עצתכם?". איזה מין אל הוא ואיזה מין ריבון הוא שמבקש עצה מהאחרים?! בשלב הזה בדיאלוג פרעה חסר אונים ואין ספק שמול משה, ידו נמצאת על התחתונה.

ובכל אופן, מהי עצת הנכבדים?

قَالُوا أَرْجِهْ وَأَخَاهُ وَابْعَثْ فِي الْمَدَائِنِ حَاشِرِينَ  ﴿٣٦﴾ يَأْتُوكَ بِكُلِّ سَحَّارٍ عَلِيمٍ  ﴿٣٧﴾

"אמרו: דחה אותו ואת אחיו, ושלח קוראים אל הערים (36) למען יבואו אליך בכל מכשף בעל ידע" (איאת 36-37 ). לאחר שהנכבדים ראו כי למשה יש הוכחות ברורות, הם הציעו לפרעה להביא את טובי המכשפים בממלכה. בעוד שהמילה לתיאור מכשף היא סאחיר < سَاحِر > , הם מציעים לו להביא: סחאר < سَحَّارٍ > שפירושו מכשף מומחה ובעל ניסיון.

כעת מתרחש מעבר נוסף בדיאלוג והתיאור מתמקד בהתמודדות של משה עליו השלום עם המכשפים:

فَجُمِعَ السَّحَرَةُ لِمِيقَاتِ يَوْمٍ مَّعْلُومٍ  ﴿٣٨﴾

"וכונסו המכשפים ביום אשר נקבע" (איה 38 ). ההתמודדות של משה עליו השלום עם המכשפים נקבעה כיום חג לאומי. יום שבו התבקשו כל האנשים לגלות הזדהות:

وَقِيلَ لِلنَّاسِ هَلْ أَنتُم مُّجْتَمِعُونَ  ﴿٣٩﴾ لَعَلَّنَا نَتَّبِعُ السَّحَرَةَ إِن كَانُوا هُمُ الْغَالِبِينَ  ﴿٤٠﴾

"ונאמר לאנשים: האם [גם] אתם מתכנסים? (39) אולי ניטה אחר המכשפים אם היו הם הגוברים" (איאת 39-40 ).

נערך מצעד גדול עבור המכשפים והם נחשבו לגיבורים הלאומיים של המצרים. משה עליו השלום לעומת זאת, הוצג כבוגד שחייבים להתנגד לו.

כלפי חוץ, המכשפים טענו שהם עומדים להתחרות עם משה כדי להציל את כבוד האומה. אבל אז מתרחש מעבר נוסף ואנחנו שומעים את הדיאלוג הפרטי שמתנהל ביניהם לבין פרעה:

فَلَمَّا جَاءَ السَّحَرَةُ قَالُوا لِفِرْعَوْنَ أَئِنَّ لَنَا لَأَجْرًا إِن كُنَّا نَحْنُ الْغَالِبِينَ  ﴿٤١﴾

"כאשר באו המכשפים, אמרו לפרעה: האם נבוא על שכרנו אם נהיה אנחנו הגוברים?" (איה 41 ). אללה (סובחאנהו ותעלה) משמיע לנו את הדיאלוג שלהם על מנת להבין את המניעים האמיתיים שלהם- "אתה הולך לשלם לנו כן?" ופרעה משיב שלא רק שהוא ישלם להם, אלא הוא יהפוך אותם לאנשיו הקרובים:

قَالَ نَعَمْ وَإِنَّكُمْ إِذًا لَّمِنَ الْمُقَرَّبِينَ  ﴿٤٢﴾

"אמר: כן, ואתם ללא ספק תהיו מן המקורבים" (איה 42 ). כלומר החמדנות היא גורם משמעותי כאן. בעוד שכלפי חוץ הם הציגו את עצמם כמגני האומה מה שמעניין אותם באמת הוא הכסף והכוח שהם יוכלו להשיג.

 

תחשבו לעצמכם כמה פעמים שמענו על סיפורים כאלה בטלוויזיה או בעיתונים? הקוראן הוא המדיה של כל הזמנים ואללה (סובחאנהו ותעלה) מציג לנו בדיוק כיצד האנשים מתנהגים ומהם הדברים אשר מניעים אותם. באמצעות הדיאלוגים הללו, אנו לומדים כיצד חברות מתנהלות וכיצד שליטים רודנים שומרים על כוחם. מהדוגמה הפשוטה הזאת יש כל כך הרבה דברים ללמוד והפוסט הזה הוא רק ניסיון צנוע להסביר את ההררי הידע אשר נמצאים באיאת הללו. הדיאלוגים שבקוראן נמצאים שם מסיבה מיוחדת וזה מראה לנו כמה עלינו להאזין להם בקשב רב.

הו אללה הנחה אותנו והדרך אותנו להבנה הנכונה של ספר הקוראן.

ואללהו אעלם.

 

מכיוון שהשתמשתי בהרבה איאת בפוסט הזה, לא הוספתי את האודיו ליד כל איה כדי לא להוסיף עוד עומס. במקום זה אני ממליץ לכולכם להאזין למקריא מישארי אל עפאסי -גם אם אתם לא יודעים מילה אחת בערבית. האופן שהוא מקריא את הסורה הזאת הוא פשוט מדהים. סורת א-שועראא' מלאה בדיאלוגים ומתוך 227 האיאת שיש לה, הפוסט הזה עסק רק באיאת 10-42.

(להורדה ישירה)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s