העצמה והחלשה של הצהרה

העצמה והחלשה של הצהרה

בשפה הערבית, ישנם מספר כלים ואפשרויות שבאמצעותם ניתן להוסיף עוצמה להצהרה מסוימת או להחליש אותה.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר בקוראן:

وَلَئِن مَّسَّتْهُمْ نَفْحَةٌ مِّنْ عَذَابِ رَبِّكَ لَيَقُولُنَّ يَا وَيْلَنَا إِنَّا كُنَّا ظَالِمِينَ ﴿٤٦﴾

"ואם נגעה בהם נשיפה מעונשו של ריבונך, הם ללא ספק יאמרו: אוי לנו, כי אכן היינו בני עוולה" (סורת אל אנביאא' – 21, איה 46 ).

שימו לב כיצד החלק הראשון באיה מתחיל:

לַאִין < لَئِن > – "אם". משפט העוסק במציאות, נמצא בעוצמה גבוהה יותר ממשפט אשר עוסק באפשרות. ולכן כבר מההתחלה אנחנו רואים כי מדובר בהחלשה של ההצהרה- "אם זה יקרה", כלומר זה לא קורה עדיין.

מַסַּתְהֻום < مَّسَّتْهُمْ > – "נגעה בהם" , המילה הזאת מיוחדת בשלושה מובנים. ראשית זוהי מילת פועל (פִיעְל). מבחינה דקדוקית, כאשר הצהרה מתחילה במילת שם (אִיסִם) היא בעלת עוצמה חזקה יותר מאשר הצהרה אשר מתחילה בפועל. לכן גם המילה השנייה הזאת במשפט היא בעלת עוצמה מוחלשת. שנית, המילה עצמה היא בזמן עבר- כלומר זה כבר היה. מילים בזמן הווה ובזמן עתיד הם מתמשכים ולכן בעלי עוצמה גבוהה יותר, אבל מילה בזמן עבר היא בעוצמה מוחלשת.

המובן השלישי מתייחס לפירוש המילולי של המילה. ישנם מספר מילים בשפה הערבית כדי לתאר את פעולת הנגיעה או ההכאה. למשל "דַרַבַּה" (שפירושה להכות) או "לַקִ'יַא" (שפירושה לפגוש או להתנגש), אבל המילה באיה הזאת היא אחת המילים החלשות ביותר בשפה הערבית לתיאור נגיעה- מַסַּ < مَّسَّ > והפירוש שלה הוא משהו שבקושי נוגע.

כבר בשתי המילים הראשונות של האיה אנחנו רואים שהיא מתחילה בפתיחה החלשה ביותר למשפט, במבנה ובזמן החלש ביותר למשפט ובתוכן החלש ביותר.

ואז אללה אומר:

נַפְחַתַן < نَفْحَةٌ > "נשיפה ; משב רוח". נפחה זוהי מילה לתיאור רוח קרירה אשר בקושי מרגישים בה. אם זו הייתה רוח חמה, המילה אשר הייתה מופיעה היא לַפְחַתַן. כלומר ההצהרה הזאת הולכת ונחלשת ממילה למילה- גם אם הנשיפה הקרירה הקטנה ביותר נגעה בהם פעם אחת…

ואיזו נשיפה? מִן עַדָ'אבּ < مِّنْ عَذَابِ > "מעונש". צירוף המילה "מן" הוא עוד דרך להביא להחלשת המשפט מכיוון שמדובר בחלק מהעונש ולא מכולו. והמילה עַדָ'אבּ (עונש) בניגוד למילה אל עַדָ'אבּ (העונש) היא במבנה לא מיודע אשר גם הוא מחליש את ההצהרה.

עונשו של מי? אללה (סובחאנהו ותעלה) לא אומר: "מעונשו של אללה" או "מעונש הגיהינום", אלא הוא בוחר את המילה רַבִּיכַּ < رَبِّكَ > "ריבונך". כאשר בוחנים את המילה ריבון בקוראן, ניתן לראות שהיא מופיעה לעיתים קרובות בהקשר של רחמים. הריבון הוא הבעלים, המפרנס, המספק, המטפח, התומך וכדומה. כלומר כאשר אללה (סובחאנהו ותעלה) מתאר את העונש, הוא בוחר בשם הרך ביותר ואף יותר מכך הוא אומר: ריבונך, כלומר "הריבון שלך או מוחמד".אללה יכול היה להגיד "ריבון העולמים", "ריבון השמיים והארץ" אולם הוא מזכיר את עצמו דרך אותו האחד שהוא הרחום ביותר כלפיו- הנביא מוחמד עליו השלום.

החלק הראשון של האיה הזאת אם כן, מראה לנו שאין דרך חלשה יותר מזו להעניש מישהו. מודבר למעשה בעונש מזערי וחלש אשר בקושי נוגע בנו.

ומה לגבי החלק השני של האיה?

< لَيَقُولُنَّ يَا وَيْلَنَا إِنَّا كُنَّا ظَالِمِينَ >

התחילית ל' < لَ > באה לציין את הביטוי "ללא ספק" וכבר באות הראשונה של המילה הראשונה במשפט יש לנו הדגשה והעצמה. אבל המילה הראשונה במשפט היא גם בעלת הדגשה כפולה, מכיוון שבסוף המילה מופיע עוד דגש. אם היינו מתרגמים את המילה הזאת- לַיַקֻ'ולֻנַּא < لَيَقُولُنَّ > באופן מילולי, היינו מקבלים משפט כמו: "ללא ספק הם אכן היו אומרים זאת שוב ושוב".

יַא וַיְלַנַא < يَا وَيْلَنَا > "אוי לנו", הביטוי הזה מופיע בקוראן כאשר מדובר בעונש קשה מאוד או באובדן גדול מאוד. כזה שאין מוצא ממנו.

אִינַּא < إِنَّا > המילה הזאת היא הֵלְחֵם בין שתי המילים – אינשפירושה "אכן", ונא-שפירושה "אנחנו". האנשים הללו מיואשים מאוד. באופן טבעי כאשר בני האדם מקבלים עונש, הם נוטים להאשים את האחרים. אבל במקרה הזה מדובר בעונש כל כך חמור מבחינתם, עד כדי כך שאין להם יכולת לשקר והם מודים באשמה שלהם ללא ספק.

כֻּונַּא דָ'אלִימִין < كُنَّا ظَالِمِينَ > "היינו בני עוולה". המילה דָ'אלִימִין < ظَالِمِينَ > "בני עוולה" , מופיעה בצורת שם (ולא פועל) ובזמן הווה (ולא עבר). הכאב של האנשים הללו גורם להם לזכור את כל החטאים שהם שכחו לגביהם.

לפני יום הדין, האנשים הללו האשימו את האחרים, אבל אם נשיפה קלה מהעונש תיגע בהם, הם יסבלו מאוד.

בחלק הראשון של האיה אנחנו רואים איך כל מילה מופיעה בצורתה המוחלשת ביותר – על מנת להראות כמה חלש הוא העונש. ובחלק השני של האיה אנחנו רואים איך כל מילה מופיעה בצורה מודגשת ומחוזקת יותר – על מנת להראות כמה קשה הוא הסבל.

וזוהי עוד דוגמה לעומק של האיאת בקוראן, עומק כזה שלא יכול להיות מועבר בשום תרגום לשפה אחרת.

ואללהו אעלם.

—–

לשאר הפוסטים בסדרה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s