התזכורת האחרונה

התזכורת האחרונה

אלחמדולילה, סדרת הפוסטים על פניני החוכמה מהקוראן הגיעה לסיומה ואני מקווה שכולנו נפיק מהם הרבה תועלת וידע. אם תרצו לחזור ולקרוא עליהם אתם יכולים למצוא אותם בעמוד הסדרות אינשאללה.

לסיום הסדרה הזאת, אני רוצה לחלוק איתכם את התזכורת האחרונה אשר נשא נועמאן עלי חאן בסיום הקורס ללימודי "ערבית ספרותית למתקדמים":

 

התזכורת האחרונה

מדוע אנחנו לומדים ערבית?

אללה (סובחאנהו ותעלה) מאתגר אותנו בקוראן ואומר:

وَلَقَدْ يَسَّرْنَا الْقُرْآنَ لِلذِّكْرِ فَهَلْ مِن مُّدَّكِرٍ  ﴿١٧﴾

"ואכן עשינו את הקוראן קל לזכירה! היש מזכיר?" (סורת אל ק'מר – 54, איה 17).

כמו כן, המילה הזכרה משמשת לתיאור הקוראן במקומות רבים בו:

إِنْ هُوَ إِلَّا ذِكْرٌ لِّلْعَالَمِينَ  ﴿٢٧﴾

"אין הוא אלא דברי הזכרה לשוכני העולמים" (סורת א-תכוויר – 81, איה 27).

إِنَّا نَحْنُ نَزَّلْنَا الذِّكْرَ وَإِنَّا لَهُ لَحَافِظُونَ  ﴿٩﴾

" אכן אנו הורדנו את דבר ההזכרה ואכן אנחנו ללא ספק על משמרו"  (סורת אל חיג'ר – 15, איה 9 )

ובסורת אל ג'ומעה :

يَا أَيُّهَا الَّذِينَ آمَنُوا إِذَا نُودِيَ لِلصَّلَاةِ مِن يَوْمِ الْجُمُعَةِ فَاسْعَوْا إِلَىٰ ذِكْرِ اللَّهِ وَذَرُوا الْبَيْعَ 

ذَٰلِكُمْ خَيْرٌ لَّكُمْ إِن كُنتُمْ تَعْلَمُونَ  ﴿٩﴾

הוי המאמינים! בהישמע הקריאה לתפילת היום השישי, מהרו אל הזכרת שם אללה, והניחו את המיקוח והממכר. בזאת ייטב לכם, אם יודעים אתם" (סורת אל ג'ומעה – 62, איה 9 )

החלק הארוך ביותר מהתפילה (סאלא) הוא העמידה בזקוף (ק'יאם) שבה המתפללים קוראים מהקוראן. אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר על התפילה:

إِنَّنِي أَنَا اللَّهُ لَا إِلَٰهَ إِلَّا أَنَا فَاعْبُدْنِي وَأَقِمِ الصَّلَاةَ لِذِكْرِي ﴿١٤﴾

"הנה אנוכי אללה אין אלוה מבלעדי, על כן עבוד אותי וקיים את התפילה למען זכר שמי" (סורת ט.ה – 20, איה 14)

הדרך הטובה ביותר להזכיר את אללה היא באמצעות המילים שלו ובדרך שהוא לימד אותנו. זו גם הסיבה לכך שהוא אומר:

فَإِنْ خِفْتُمْ فَرِجَالًا أَوْ رُكْبَانًا فَإِذَا أَمِنتُمْ فَاذْكُرُوا اللَّهَ كَمَا عَلَّمَكُم مَّا لَمْ تَكُونُوا تَعْلَمُونَ  ﴿٢٣٩﴾

"ואם פוחדים אתם אז [הרשות נתונה לכם להתפלל] עומדים על רגליכם או רכובים, וכאשר תהיו בבטחה הזכירו את אללה כפי שלימד אתכם את אשר לא הייתם יודעים" (סורת אל בק'רה – 2, איה 239).

אם כן הדרך הטובה ביותר להזכיר את אללה על ידי ספרו של אללה – הקוראן. והוא מהווה את התזכורת האחרונה:

كَلَّا إِنَّهَا تَذْكِرَةٌ  ﴿١١﴾

"לא ולא! זוהי אכן הזכרה" (סורת עבסא – 80, איה 11)

نَّحْنُ أَعْلَمُ بِمَا يَقُولُونَ وَمَا أَنتَ عَلَيْهِم بِجَبَّارٍ فَذَكِّرْ بِالْقُرْآنِ مَن يَخَافُ وَعِيدِ  ﴿٤٥﴾

"אנחנו מיטיבים לדעת את אשר יגידו, ואין אתה עליהם מכריח, לכן הזכר בקוראן לכל הירא אזהרה" (סורת ק'אף – 50, איה 45)

אז מה פירוש ההזכרה?

 

הזכרה היא לא בהכרח ידע חדש. כאשר אנחנו נזכרים במישהו או במשהו, זה אומר שידענו על כך בעבר. לכן ההזכרה היא משהו שחוזר על עצמו, בניגוד לידע שיכול להיות משהו חדש.

מנקודת המוצא הזאת, אנחנו יכולים לגשת לאחת הביקורות העיקריות במערב לגבי ספר הקוראן האומרת כי: "יש בו יותר מידי חזרות". התגובה הראשונה למשפט הזה היא: "המטרה הראשונה של הקוראן היא לא לחנך אלא להזכיר". ויותר מכך, ההזכרה היא לא המטרה הסופית.

המטרה הסופית של הקוראן היא להשיג את ההידאיה (הדרכה לדרך הנכונה) והאמצעי שלה הוא ההזכרה.

ומהו האמצעי של ההזכרה?

התפילה.

בעזרתה אללה (סובחאנהו ותעלה) הבטיח שלא נאבד יום אחד מבלי ההזדמנות שנזכיר אותו. חמש פעמים ביום אנחנו מניחים המרוץ אחר העולם מאחורינו ועומדים לפניו עם דברי ההזכרה הטובים ביותר בתקווה להשיג את ההידאיה (ההדרכה). העדות הגדולה לכך היא כאשר בכל עמידה מתוך התפילה אנחנו קוראים בסורת אל פאתיחה (1) ואנחנו מבקשים ממנו: איהדינא סיראט אל מוסתק'ים < اهْدِنَا الصِّرَاطَ الْمُسْتَقِيمَ > "הנחה אותנו בדרך הישר", ולאחר מכן אנחנו ממשיכים לקרוא משהו נוסף מההזכרה שבקוראן.

בהקשר לקוראן, ישנם שני מושגים חשובים מאוד שלרוב נשארים מוזנחים לטובת דברים שמודגשים יותר כמו: הידע בקוראן, הפרשנות של הקוראן, מדעי הקוראן, הדקדוק בקוראן וכדומה. כל אלו הם ללא ספק חשובים, אבל הדבר החשוב ביותר מכולם הוא:  ההידאיה של הקוראן באמצעות ההזכרה של הקוראן. ההדרכה וההזכרה הם שני הרכיבים העיקריים בקוראן ואם אחד מהם חסר, אדם יכול להיות מומחה לפרשנות הקוראן או מומחה לקריאת הקוראן אבל הוא לא ישיג מכך דבר, מכיוון שזאת לא התפקיד או השימוש העיקרי של הקוראן.

המילה 'הדרכה' לבדה נשמעת כמו קלישאה ולרוב אנחנו משתמשים בה בזלזול. בואו אם כן, נבחן את ההגדרה הפשוטה של המילה 'הדרכה' על מנת להבין את העניין. אל תחשבו עליה כמושג דתי אלא כמושג מהעולם הזה. הנה שתי דוגמאות: אם למשל סיימנו את התיכון ואנחנו רוצים ללמוד מקצוע מסוים, אבל אנחנו לא יודעים איזו קריירה מתאימה לנו, אנחנו הולכים ליועץ שידריך אותנו ויעזור לנו לבחור את המקצוע המתאים ביותר בעבורנו. ואם למשל אנחנו הולכים לאיבוד בשדה התעופה, מה אנחנו עושים? אנחנו עוצרים ופונים לבקש הדרכה מהמודיעין או ממישהו שנמצא לידינו.

הדרכה באופן כללי, היא כאשר יש למישהו מטרה מסוימת במחשבתו, אבל הוא לא יודע כיצד לממש אותה ולכן הוא מבקש עזרה. הדבר הזה גורם לנו לחשוב שהדרכה היא משהו שדומה לידע. "אם הייתי יודע איזה קורסים לקחת, לא הייתי צריך את העזרה של היועץ" ; "אם הייתי יודע את הכיוון, לא הייתי צריך לשאול לעזרה". אנחנו חושבים באופן טבעי על ההדרכה, באותה מידה שבה אנחנו חושבים על ידע והם נראים ממש קשורים אחד לשני.

אבל כאן נמצא גם החלק המעניין. החיבור של הידע וההדרכה יכול לפעול טוב מאוד עבור הרבה דברים בעולם הזה, אבל הוא לא עובד באיסלאם וביחסים שלנו עם אללה (סובחאנהו ותעלה). מדוע לא?

חשבו על זה כך: האם ישנם בעולם מוסלמים אשר יודעים שמשהו מסוים אסור (חראם) אבל הם עדיין ממשיכים לעשות אותו?

האם אללה (סובחאנהו ותעלה) לא הזכיר בקוראן כי ישנם אנשים בעלי ידע רב שדחו את הנביאים והשליחים?

ידע איננו  מוביל בהכרח להדרכה, וכך ידע והדרכה אינם אותו הדבר. ייתכן מאוד שלאדם  מסוים יהיה ידע רב אך עדיין לא תהייה לו הדרכה כלל.

אללה (סובחאנהו ותעלה) מדבר בקוראן על אנשים שהיו בעלי ידע רב – וחשבו על זה, אם אללה אומר שהם בעלי ידע, אז הם צריכים להיות מאוד חכמים – אבל באותו משפט הוא אומר לנו גם שהאנשים הללו דחו את השליח והם שינו את הספרים שלהם אחרי שהם הבינו אותם. כלומר הם לא שינו את הספר כי הם לא הבינו, אללה אומר בקוראן:

أَفَتَطْمَعُونَ أَن يُؤْمِنُوا لَكُمْ وَقَدْ كَانَ فَرِيقٌ مِّنْهُمْ يَسْمَعُونَ كَلَامَ اللَّهِ ثُمَّ يُحَرِّفُونَهُ مِن بَعْدِ مَا عَقَلُوهُ وَهُمْ يَعْلَمُونَ 

﴿٧٥﴾

" התחפצו כי יאמינו לכם? וכבר הייתה קבוצה מהם אשר שמעה את דברי אללה ולאחר מכן הטתה אותם לאחר שכבר הבינו והם יודעים [זאת]" (סורת אל בק'רה – 2, איה 75 )

כלומר מה שהיה חסר להם הוא לא הידע, אלא ההדרכה היא זאת שהייתה חסרה. וכך אנחנו רואים בעצם את ההבדל בין הידע לבין ההדרכה.

אז מה בכל זאת היחסים בין ידע להדרכה?

ידע הוא קרש קפיצה להדרכה, אבל אין זה הכרחי שלאדם בעל ידע תהייה מובטחת ההדרכה.

אלו שיש להם את הידע והם לא לקחו את הצעד הבא לקראת ההדרכה נחשבים לגרועים יותר מאלו שלא חיפשו לא את הידע ולא את ההדרכה. אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר עליהם בקוראן – < الْمَغْضُوبِ عَلَيْهِمْ > כלומר אלו שקיבלו את כעסו של אללה עליהם לאחר שהם השיגו את הידע ובכל זאת המרו את פיו ודחו את ההדרכה.

הוספה לידע איננה הוספה להדרכה… אלא אם כן אנחנו רוצים שהיא תהייה כזאת.

ואיך עלינו לעשות זאת? ככל שהידע שלנו גדל, כך גם מידת ההזכרה שלנו צריכה לגדול. וכאשר אנחנו מזכירים את אללה, עלינו להתחנן להדרכתו.

ההבהרה השנייה היא בין להיות מוסלמי לבין להיות בעל הדרכה; היותו של אדם רק מוסלמי, אין פירושו בהכרח שהוא בעל ההדרכה. ההדרכה היא מאבק תמידי יום אחר יום, שעה אחרי שעה, תפילה אחר תפילה. וזו הסיבה לכך שהמוסלמי מבקש מריבונו לתת לו את ההדרכה פעם אחר פעם בתפילתו.

אז מה החשיבות בלמידת השפה הערבית?

המטרה של למידת השפה הערבית אם כן, היא לתת לנו אמצעי להזכיר את אללה. והדרך הטובה ביותר להזכיר את אללה כאמור, היא באמצעות התפילה.  התפילה הופכת לרצינית יותר ועמוקה יותר כאשר המילים שבה מדברות אל תוך ליבנו.

ואנחנו חוזרים לאתגר שאללה (סובחאנהו ותעלה) נותן לנו:

وَلَقَدْ يَسَّرْنَا الْقُرْآنَ لِلذِّكْرِ فَهَلْ مِن مُّدَّكِرٍ  ﴿١٧﴾

"ואכן עשינו את הקוראן קל לזכירה! היש מזכיר?" (סורת אל ק'מר – 54, איה 17).

שימו לב שהוא אומר קודם שהקוראן קל להזכרה, ורק לאחר מכן הוא שואל "היש מזכיר?".

 

הו אללה עשה אותנו מבין אלו שמזכירים את דבר ההזכרה, ועשה אותנו מבין אלו שהשיגו את ההדרכה.

 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s