מופת ה"איה"

מופת ה"איה"
באחד הפוסטים הקודמים ציינתי שתרגום המילה הערבית אַָיַה למילה "פסוק" בעברית (או Verse באנגלית) מאבד הרבה מהמשמעות האמיתית של המילה.

כאשר מזכירים את המילה "פסוק" לאדם דובר עברית ישנם שני דברים שעולים לו לראש: פסוק מהתנ"ך או פסוק מתוך סיפור או שיר. וכאשר אנחנו אומרים שהקוראן מחולק לפסוקים, במקום לומר שהקוראן מחולק לאַָיָאת (ריבוי של אַָיַה), אנחנו בעצם משווים אותו לשירה או לתנ"ך- דבר שהקוראן עצמו מכחיש שהוא דומה להם.

תרגום נוסף למילה "אַָיַה" הוא: משפט. אולם גם תרגום זה הוא תרגום חסר, שכן האַָיַה היא לא משפט והדוגמאות לכך רבות-

* איה יכולה להיות מספר אותיות. לדוגמא: בסורת אל בק'רה (2), האיה הראשונה מורכבת מצירוף האותיות א-ל-מ . ומאפיין זה חוזר בעוד מספר סורות.
* איה יכולה להיות אות אחת בצירוף משפט. לדוגמא: האיה הראשונה מסורת סאד (38) או האיה הראשונה מסורת אל ק'לם (68). וגם מאפיין זה חוזר בעוד מספר סורות.
* איה יכולה להיות מילה אחת. לדוגמא: בסורת אל חאק'ה (69) האיה הראשונה היא – אל חאק'ה "שעת האמת".
* מספר איאת יכולות להרכיב משפט אחד. לדוגמא: בסורת אל פאתיחה (הסורה הראשונה בקוראן), האַָיָאת 2 עד 4 מהוות משפט אחד למרות שכל אחת מהן היא איה בפני עצמה.
* איה אחת יכולה להיות משפט אחד. לדוגמא: בסורת אל אנביא' (21) איה 107 מתורגמת כך: "ולא שלחנו אותך אלא כרחמים על העולמים".
* איה אחת יכולה להיות שני משפטים. לדוגמא: בסורת אל אנעאם (6) את האיה הראשונה יש לתרגם כך: "השבח לאללה אשר ברא את השמיים ואת הארץ ועשה את החושך והאור. אולם אלו אשר כפרו טוענים כי הם שווים לריבונם".
* איה יכולה להיות פסקה או מספר פסקאות. לדוגמא: איה 282 בסורת אל בק'רה (2) היא האיה הארוכה ביותר בקוראן ואורכה כאורך דף אחד.

אז מה אנחנו למדים מהקוראן עצמו על המילה איה?

המילה איה מופיעה רבות בקוראן וניתן לחלק את משמעותה לשני מובנים עיקריים:

* איה היא סימן (בצורת מופת, נס או כל דבר פלאי שיכול לעורר את מחשבתם של האנשים).
* איה היא שם ליחידות המרכיבות את הקוראן שאותו אנו קוראים. וכך כל סורה (פרק) בקוראן מחולקת לאיאת.

החלוקה הזאת נעשית לצורך ההסבר אולם יש לזכור שקיימת חפיפה בין שני ההגדרות הללו. כך שכל איה בקוראן מהווה בעצמה סימן ואות מופת פלאי.

*****

דוגמה אחת לכך ש"האיה" מהווה מופת פלאי ואיננה יכולה להיות מתורגמת במילה הפשוטה של "פסוק" כדי לתאר אותה, מצויה בסורת אל פתח (48):

Surat al Fath

באיה מספר 4, אללה סובחאנהו ותעלה אומר:

"הוא אשר הוריד את הסַכִּינַה (רוגע, שקט, שלווה) אל תוך לבבות המאמינים למען יוסיפו אמונה על אמונתם. ולאללה גדודי השמיים והארץ. ואכן אללה יודע כל וחכם".

הרקע של התגלות הסורה הזאת היה הסכם חודייביה, הסכם הפסקת האש אשר נחתם בין המוסלמים מאל מדינה ובין שבט ק'ורייש במכה, בשנה השישית לאחר ההיג'רה. הסכם זה נחתם לאחר שהמוסלמים עלו לרגל למכה על מנת לעשות עומרה (ביקור לצורכי פולחן בכעבה שלא בעונת החג') אולם הם לא הורשו להיכנס אל העיר.

אללה אומר שהוא הוריד את השלווה אל תוך לבבותיהם של המאמינים. מדוע? על מנת שיסמכו על אללה ויתחזקו באמונתם. ועל מנת שידעו שלמרות שהם לא יכולים לעשות עכשיו את העומרה שהם כל כך רצו, הדבר הזה לטובתם. ואז הוא אומר: "ולאללה גדודי השמיים והארץ". ההצהרה הזאת מופיעה בסורה פעמיים: פעם אחת כאשר היא מיוחסת למאמינים (איה 4), ופעם אחת כאשר היא מיוחסת למונאפיק'ון (איה 7).

באיה מספר 6 , אללה סובחאנהו ותעלה מזכיר את המונאפיק'ון ואת עונשם:

"והוא יעניש את הצבועים והצבועות ואת המשתפים והמשתפות החושבים רעות על אללה. עליהם הרעה תשוב, ושפך אללה את חמתו עליהם וקיללם והכין להם גיהינום, וסופם יהיה רע".

ובאיה שלאחר מכן:

"ולאללה גדודי השמיים והארץ. ואכן אללה אדיר וחכם".

שימו לב שוב לסידור של האיאת.

כאשר אללה (סובחאנהו ותעלה) מזכיר את המאמינים, הוא מזכיר באותה האיה כי לו שייכים גדודי השמיים והארץ. מכיוון שגם המאמינים עצמם שייכים לגדודים של אללה!

אולם כאשר הוא מזכיר את הצבועים, הוא מזכיר שלו שייכים גדודי השמיים והארץ רק באיה שלאחר מכן. אללה (סובחאנהו ותעלה) מפריד ביניהם ובין המשפט הזה מכיוון שהם לא שייכים לגדודים של אללה! הם רק טוענים שהם עם המאמינים אולם הם לא שייכים אליהם.

כמו כן, בסוף איה 4, אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר שהוא: עַלִימַן חַכִּימַה "יודע כל וחכם". ואילו בסוף איה 7, הוא אומר שהוא: עַזִיזַן חַכּימַה "אדיר וחכם". עלימן מיוחס למאמינים ועזיזן מיוחס לצבועים.

עלימן מיוחס למאמינים מכיוון שהם היו במצב של תסכול בעקבות ההסכם שגרם להם לשוב אל בתיהם מבלי לעשות את העומרה. והיחיד שידע שמדובר בניצחון היה אללה (סובחאנהו ותעלה). הוא נתן למאמינים את השלווה (סכינה) ברוב חוכמתו מכיוון שהוא ידע שהמצב הזה יהיה טוב למענם, בעוד שהם לא ידעו.

עזיזן מיוחס לצבועים מכיוון שהם לא יצאו ביחד עם המאמינים על מנת לעשות את העומרה. הם תירצו זאת בכך שהם לא רוצים לפגוש שוב את המשתפים (עובדי האלילים משבט ק'ורייש) בפעם השנייה – לאחר שכבר באו לתקוף והקיפו את כל העיר ב"קרב השוחה" כמה חודשים קודם לכן. הקרב הזה היה הפעם היחידה שבה חיילי האויב מנו במספרם יותר מאשר כל תושבי העיר! אבל אללה (סובחאנהו ותעלה) נתן למאמינים את הניצחון על ידי שליחת רוח שפיזרה את חילות האויב- הסורה ה-33 בקוראן, סורת אל אחזאב מתארת כמה מהלכים מאותו קרב. הצבועים אם כן סירבו להצטרף לעלייה לרגל מכיוון שהם חשבו שמוקדם מידי להיפגש עם ק'ורייש והם לא סמכו על הנביא מוחמד. אבל אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר עליהם באיה 12:

بَلْ ظَنَنتُمْ أَن لَّن يَنقَلِبَ الرَّسُولُ وَالْمُؤْمِنُونَ إِلَىٰ أَهْلِيهِمْ أَبَدًا وَزُيِّنَ ذَٰلِكَ فِي قُلُوبِكُمْ وَظَنَنتُمْ

ظَنَّ السَّوْءِ وَكُنتُمْ قَوْمًا بُورًا ﴿١٢﴾

"אלא שיערתם בנפשכם שלא יחזרו השליח והמאמינים אל חיק משפחותיהם, ומצא חן הדבר בלבבותיהם, וחשבתם מחשבות רעות ונהייתם לעם אבוד". (סורת אל פתח – 48, איה 12 )

הצבועים חשבו לעצמם שמוחמד והמאמינים הולכים לאובדנם כי הם הולכים לעשות עומרה במכה והם יפגשו את האויב שלהם בידיים ריקות. המחשבה הזאת מצאה חן בעיניהם והם החלו לחשוב כבר על "היום שאחרי" והחלו לתכנן מי ישלוט על העיר אחריהם. אולם אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר שמחשבות אלו הם שהביאו לאובדנם. אללה הוא עזיזן חכימה – לו שייכת השליטה והוא בעל החוכמה והוא זה שיעניש אותם כראוי להם.

הו אללה עשה אותנו מבין המאמינים האמיתיים והרחק אותנו מן הצבועים והמתחסדים. אמין.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s