תחביר בקוראן

תחביר בקוראן
למדנו קודם שהקוראן לא מתפשר על הסגנון או על התוכן שלו והוא שומר בצורה מושלמת על שניהם.

היום אני רוצה להראות לכם שני דוגמאות תחביריות לכך.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר בקוראן:

وَرَبَّكَ فَكَبِّرْ ﴿٣﴾

"ואת ריבונך פאר" (סורת אל מודת'יר – 74, פסוק 3 )

התנועה וא מתורגמת כאן כ- "ואת" , אולם זהו תרגום פשטני למשמעות האמיתית שלה. ישנם 21 דרכים שונות בהם הקוראן משתמש באות ואו , ואחת מהדרכים הללו היא – "ואו אל מוסתעריפה". כלומר ואו אשר מפרידה בין משפט למשפט כאילו יש פסיק בין שניהם. כאשר אנחנו רואים את האות הזאת אנו צריכים להבין שהיא מסמלת התחלה של משפט חדש. ומה הוא המשפט החדש?

رَبَّكَ فَكَبِّرْ

ואם נביט היטב במשפט הזה:

رب ب ك ف ك ب ب ر

רבּכּ פכּבּר, אנחנו יכולים לראות שניתן לקרוא את המשפט הזה משני הכיוונים. זוהי תופעה הנפוצה בהרבה שפות והיא נקראת פלינדרום. מילים כמו אבא, אמא, שמש וכו' גם הם פלינדרום.

על מנת ליצור פלינדרום באמצעות יותר ממילה אחת, יש צורך להשקיע מחשבה מרובה. האדם צריך לבדוק את האיות של המילים, להתאים את המשמעויות השונות, לכתוב אותם מספר פעמים ולראות אם זה מסתדר. בקיצור הרבה עבודה.

אבל-

*
הנביא מוחמד עליו השלום לא ידע קרוא או כתוב.
*
הקוראן לא התגלה כספר כתוב; אלא באופן מילולי.
*
הקוראן לא נערך ולא שופר, זה היה "ניסיון ראשון".
*
יותר מכך, הנביא מוחמד עליו השלום אפילו לא הזכיר את המופת הלשוני הזה בימי חייו. הוא לא אמר לאנשים- "תראו הנה פלינדרום, עכשיו תכנסו לאיסלאם!" הדברים הללו התגלו הרבה שנים מאוחר יותר על ידי חכמי התפסיר אשר ערכו בין היתר מחקרים מקיפים לגבי מידת הופעתם של האותיות והמילים בקוראן.

הקוראן מהווה אתגר לכל האנושות בכל התקופות ; הוא לא מתפשר על הסגנון ולא מתפשר על התוכן. ואם מישהו ירצה לנסות לכתוב משהו דומה לו, עליו יהיה לשמור על שניהם!

גם אם כל בני האדם והשדים יצטרפו ביחד ויבחרו כל שפה שבעולם, הם לא יוכלו ליצור משהו הדומה ל- רבּכּ פכּבּר גם בתוכן וגם בסגנון. והאירוניה הגדולה מכולם היא שהמשמעות של הפסוק הזה היא – הצהר על גדולתו של ריבונך!

דוגמא תחבירית נוספת היא בפסוקים בהם אללה (סובחאנהו ותעלה) אוסר על הריגת הילדים שלנו-

… وَلَا تَقْتُلُوا أَوْلَادَكُم مِّنْ إِمْلَاقٍ نَّحْنُ نَرْزُقُكُمْ وَإِيَّاهُمْ … ﴿١٥١﴾

"ואל תהרגו את ילדיכם מתוך עוני, אנחנו נפרנס אתכם ואותם" (סורת אל אנעאם – 6, פסוק 151 )

وَلَا تَقْتُلُوا أَوْلَادَكُمْ خَشْيَةَ إِمْلَاقٍ نَّحْنُ نَرْزُقُهُمْ وَإِيَّاكُمْ …﴿٣١﴾

"ואל תהרגו את ילדיכם מפחד מעוני, אנחנו נפרנס אותם ואתכם" (סורת אל איסראא' 17, פסוק 31 )

לכאורה אין הבדל גדול בין שני הפסוקים, שניהם אוסרים על הריגת הילדים. אולם אם בוחנים את ההיבט התחבירי ניתן לראות את ההבדל ביניהם. כפי שמסומן בצבע אדום-

*
בפסוק הראשון, המילה החשובה היא – מִנְ אשר פירושה הוא: מ.. או מתוך. והתפקיד התחבירי שלה בשפה ערבית הוא להראות סיבה למשהו שכבר קיים.
*
בפסוק השני המילה החשובה היא – חַשְיַה אשר פירושה הוא: פחד. כלומר זאת לא סיבה אלא פחד ממשהו שיכול לקרות, אבל הוא עדיין לא קיים.

אם כן ישנם שני סוגי הורים המוזכרים בשני הפסוקים הללו:

א. אלו שהם כבר עניים וכבר עכשיו פוחדים מהפרנסה והכלכלה שלהם –

ב. אלו שפוחדים להיות עניים ופוחדים שלא יצליחו בעתיד לפרנס את ילדיהם –

כאשר אללה (סובחאנהו ותעלה) פונה להורים מהקבוצה הראשונה, הוא מבטיח להם שהוא ידאג גם להם וגם לילדים שלהם – نَّحْنُ نَرْزُقُكُمْ وَإِيَّاهُمْ . כי הפחד מיוחס קודם כל לעצמם.

כאשר אללה (סובחאנהו ותעלה) פונה להורים מהקבוצה השנייה, הוא מבטיח להם כי הוא ידאג גם לילדים שלהם וגם להם – نَّحْنُ نَرْزُقُهُمْ وَإِيَّاكُمْ. כי הפחד מיוחס לילדים.

סובחאנאללה! לנו זה לוקח 10 דקות להסביר את ההשוואה, אבל אללה סובחאנהו ותעלה רק משנה כמה מילים כדי להעביר את המסר.

הו אללה עשה אותנו בין אלו שמבינים את המסר של הקוראן.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s