השתלת כליות – בין המדע והאמונה:עמדת האיסלאם


 

השתלת כליות – בין המדע והאמונה:עמדת האיסלאם

 

השתלת כליות – בין המדע והאמונה

מחקר וכתיבה: השיח' עמאד אבו לבדה

השבח לאל, אשר המרפא בידו. הברכה והשלום על שליח אללה, אשר אמר: "אללה לא הביא לעולם מחלה, מבלי שהביא לה תרופה – אז התרפאו," [1] ועל בני משפחתו וחבריו, אשר הבינו את כוונות השריעה [ההלכה האסלאמית] העצומה, ושתו ממעיין הקוראן המכובד, אשר איננו יבש, והתבוננו והפעילו את שכלם לזהות את הכפירה ולתכנן את פעולתם.

"זהו ספר אשר הורדנו אליך ממרומים, מבורך, למען יתבוננו באותותיו נבוני הלב וייזכרו." [2]

וחידשו כל חידוש בכל תחומי המדעים, ובמיוחד במה שנוגע לטיפול בגוף ובנפש, תחום שבו הם חיברו בין האמונה הוודאית באללה וההתחשבות בתנאי המציאות, בכדי לקיים את כוונות השריעה של השמירה על הנפש.

בדרך הנכבדה הזו המשיכו ללכת חכמי הדת של האומה – יורשי הנביאים – כשהם מפזרים את ענני אי-הידיעה והספק לגבי רבים מהדברים החדשים. מבין החידושים אשר התפשטו בימינו אלה, ועוררו קושי שיש להשמר מפניו– ניתן לציין השתלות איברים וביניהם: לב, כבד, כליות, קרנית העין ואף רחם להשכרה [פונדקאות], ומלבד אלה דברים נוספים, רבים מספור!

מצאתי לנכון לצמצם את דיוני זה לנושא השתלת כליות, תוך הצגת עמדת ההלכה של הדת התמימה (האסלאם), ממה שאמרו חכמי הדת הנעלים שלנו, הן במחקרים עצמאיים בנושא זה, או בסימפוזיונים בנושא, והחלטות מועצות הפסיקה בארצות אסלאמיות רבות, ודעותיהם של אנשי המדע, המחזיקים הן בניסיון והן בדת – כל זאת כדי להפיק תמונה ברורה שתסכם את השקפות דעת המדע והדת.

אנשי המידות הנעלות מבין המוסלמים ממריצים את המוסלמים להקל על סבלם של אנשים העוברים ניסיון על ידי אללה יתעלה – של מחלה, כשהם מתבססים על ההנחיה של נביאנו העצום מוחמד (ברכת אללה ושלומו עליו):

"מי שמקל על צערו של מאמין כשהוא במצוקה, אללה יקל [עליו] ביום תחיית המתים מעל מצוקתו. אללה עוזר לעבדו כל עוד עבדו עוזר לאחיו". [3]

ועל דברו (ברכת אללה ושלומו עליו):

"מי שיכול להועיל לאחיו – שיעשה כן." [4]

הכליה ותפקידיה:

לאדם יש שתי כליות, הממוקמות בחלק התחתון של הגב, בקצה בית החזה, אחת בצד ימין ושנייה בצד שמאל. גודלה של הכליה הוא כגודל אגרוף סגור. הכליה נחשבת למזקקת הגוף למען שלומו, המסדירה את הנוזלים בגוף האדם ומנקה את הדם מן החלקים הפגומים, ומפרידה את השתן מן הדם. בכל 24 שעות עוברים בכליה  1800 ליטר דם, 180 ליטרים ממנו מחלחלים ונספגים שוב, מלבד 1.5 ליטר בלבד, שזה השתן הטבעי. כלומר, הדם החוזר הוא חמישה ליטרים.

האדם עשוי לחיות חיים נורמליים עם כליה אחת בלבד, אם האחרת נפגעה באופן שהשבית את פעולתה, או אם הוא תורם אותה, כפי שיוסבר להלן. [5]

כשל כלייתי (אי ספיקת כליות):

אם פעולת הכליות נפסקת, משמעות הדבר היתה, עד לפני עשרות שנים, מוות ודאי, מאחר שאי פעולת שתי הכליות, המפסיקות למלא את תפקידיהן – גורמת לעלייה הדרגתית בשיעור השיינן בדם (אורמיאה). למצב זה יש השפעה רעילה על הגוף. כמו כן הצטברות מים מאובנים בגוף משפיעה על האיזון הכימי בגוף האדם. מסיבה זו יש צורך להשתמש בשטיפה, או בכליה מלאכותית. [6]

אלא שפעולת שטיפת הכליות, או השימוש בכליה מלאכותית באמצעות מכשיר הדיאליזה, או באמצעות שטיפה דרך הבטן, היא פעולה מתישה ביותר המונעת מהחולה מלהמשיך בחייו הטבעיים. הוא צריך ללכת לבית החולים שלוש פעמים בשבוע, ולהישאר מחובר למכשיר 3 -5 שעות מדי יום. כמו כן לתהליך יש השפעה שלילית על הבריאות.

ברחמיו של אללה יתעלה, המדענים הגיעו לפני יותר משלושים שנה לפתרון עבור החולים בכשל כלייתי – באמצעות השתלת כליה של אדם חי אצל אדם אחר, דבר שיאפשר לו לחיות חיים בריאים, ברצון אללה.

השקפת המדע בנושא השתלת כליות:

תחום השתלת הכליות התפתח במהירות. ניתוח השתלת כליה מתבצע בבתי חולים רבים המתמחים בכך, לאחר התקדמות האמצעים הטכניים והתרופות

המסייעות לכך שהגוף לא ידחה את הכליה. הרופאים קבעו כי "האדם יכול לחיות חיים נורמליים עם כליה אחת עד סוף ימיו שנקצבו לו על ידי אללה יתעלה, והדבר לא ישפיע על שום היבט של חייו. התורם מאבד כליה אחת וממשיך בחייו עם הכליה השניה. אך הנתרם הוא זה שחייב במעקב רפואי מתמשך." [7]

כדי שתתבצע השתלת כליה, צריכים להתקיים מספר תנאים רפואיים בתורם, שהחשובים שבהם:

  1. שהתורם יהיה בעל רצון וכשירות מנטאלית, נהנה מבריאות טובה, שלא יהיה חולה או נושא מחלה מידבקת כמו צהבת נגיפית מסוג B, שחפת, איידס או עגבת.

  2. שגילו יהיה פחות משישים שנה.

  3. שלא יהיה חולה בסוכרת.

  4. שלא יהיה חולה בסרטן או במחלה ממאירה ולו בשלביה הראשונים.

  5. ששתי כליותיו ומערכת השתן שלו יהיו תקינים.

  6. שסוג הדם יהיה זהה לסוג הדם של החולה, או שתהיה התאמה מינימלית לצורך לתרומה.

  7. שתתבצע בדיקת התאמת רקמות.

  8. שלא יהיו נוגדנים רעילים נגד תאי הלימפוציטים.

 

פסיקת הדת בנושא ניתוח השתלת כליות

אחת הכוונות החשובות ביותר של השריעה האסלאמית היא שמירת החיים, והיא מבין חמשת העקרונות הכלליים שהאסלאם נועד לשמור ולהגן עליהם. הריהם להלן לפי סדר חשיבות:

  1. שמירת הדת

  2. שמירת החיים

  3. שמירת השכל

  4. שמירת הצאצאים והכבוד

  5. שמירת הרכוש

לשם השמירה על החיים קבע האסלאם עניינים רבים, ביניהם העידוד לרפא מחלות וחוליים. אמר הנביא ברכת אללה ושלומו:

"עבדי האל, התרפאו! שהרי אללה לא הביא לעולם מחלה, מבלי שהביא לה תרופה, להוציא מחלה אחת שהיא הזקנה." [9] וסיפר מוסלם, מפיו של ג'אבר, אללה יתרצה ממנו – כי שליח האל (ברכת אללה ושלומו) אמר: "לכל מחלה תרופה, ואם ניתנת התרופה הנכונה, החולה מבריא, ברצון אללה." [10]

ואומר אל-עז בן עבד אל-סלאם – רחמי האל עליו – "הרפואה כמו השריעה, ניתנה כדי להשיג את תועלת הבריאות והשלמות, ולהרחיק את נזקי החליים והההשחתות."

מאחר שהשתלת איברים היא אחד מסוגי התרופות, שיש בה כדי לשמור על החיים ולהצילם מפני הכליון, הריהי נכללת בתוך הריפוי, שהשריעה של הדת התמימה (אסלאם) ציוותה עליו.

בספרי הסונה נאמר כי קתאדה בן אל-נעמאן, רצון אללה עליו, עינו נפגעה בקרב 'בדר' – ויש האומרים בקרב אוחוד – ועינו יצא ממקומה. הוא לקח אותה אל הנביא, ברכת אללה ושלומו עליו, והוא החזיר אותה למקומה, והיתה לעין הטובה מבין שתי עיניו, והחדה מביניהן. [12]

זה, ללא ספק, אחד הנסים שלו (ברכת אללה ושלומו עליו) – הוא הראשון אשר השתיל עין. בהשתלה הזו לא היתה דחיית איברים. כמו כן, נמסר גם כי הנביא

(ברכת אללה ושלומו עליו) – החזיר את ידו של מעוד' בן עפראא' בקרב בדר, לאחר שהיא נקטעה מחרבו של עכרמה בן אבו ג'הל. הוא (ברכת אללה ושלומו) הדביק אותה, והיא התחברה לאחר שנעקרה מהכתף. [13] כמו כן, הנביא (ברכת אללה ושלומו) החזיר את היד של חובאי בן יסאף, אשר הוכה בשכמו בקרב בדר. הנבחר (ברכת אללה ושלומו) החזיר אותה ונפח עליה אוויר, עד שהמקום החלים. [14]

אפו של ערקג'ה בן אסעד נפגע בקרב 'כלאב' בתקופת הג'אהליה. הוא לקח לעצמו אף מעלי 'כסף' אשר העלה ריח מצחין – ועקב כך ציווה עליו (ברכת אללה ושלומו עליו) שיצור אף מזהב. [15]

הזכרנו את האירועים שקרו לבני הלוויה של השליח (ברכת אללה ושלומו עליו) כדי להצביע על החובה לשמור על החיים. האסלאם ממריץ את האנשים להתרפא, כפי שאמר (ברכת אללה ושלומו עליו): "עבדי האל – התרפאו." [16]

 

כללים הלכתיים שהאירו את דרכם של רוב הפוסקים בהיתר להשתלת איברים

השריעה האסלאמית מבוססת בכללותה ובפרטיה, על עקרון השמירה על האינטרסים של המוסלמים הן בעולם הזה והן בעולם הבא. השמירה על החיים היא מבין הדברים ההכרחיים החשובים ביותר, והיא נמצאת בראש העדיפויות של כוונות השריעה. רוב חכמי ההלכה הסתמכו על כללי השריעה של הדת התמימה כדי להתיר את השתלת האיברים. אנו נסכם כמה מהכללים האלה בתמציתיות, בהתאם לאופי המחקר הזה.

כללי 'התועלות והנזקים' (לאומה)

התועלת [מצלחה]: "זהו הדבר המוביל לקיום כוונת ההלכה – מצווה פולחנית או מנהג." [17] מבין הכללים ההלכתיים בתחום זה, קיים גם: "בכל מקום שבו נמצאת תועלת לשם מגיעים חוקי האל", "כל דבר המצוּוֶה, יש בו טובה עבור העולם הבא והעולם הזה או אחד משניהם; וכל דבר שיש עליו איסור, יש בו נזק בעולמות הללו, או באחד מהם."

התועלות השונות עשויות להיסתר על ידי פעולה אחת (כלומר, פעולה מסוימת עשויה להיות מועילה בעניין אחד אך מזיקה בתחום אחר), ואם אי אפשר לאחד בין התועלות הללו, יש לקדם את התועלת העליונה יותר, ולהחמיץ את התועלת הנחותה יותר. אל-עז בן עבד אל-סלאם אומר: "העדפת המועיל יותר ודחיית המזיק, מאחר שהמזיק ממוקד בטבעים של עבדי האל בהתחשב בהם מצד ריבון הריבונים מי שסוטה מעקרון זה הוא לרוב מי שאינו יודע להבחין בין מועיל ומועיל יותר, ובין מזיק ומזיק יותר, והרי טבע האדם הוא כזה." [18]

לגבי סתירה בין נזקים הרי שהעקרון ההלכתי קובע: "אם שני דברים רעים מתנגשים, יש להימנע מהגרוע שבהם על ידי ביצוע הפחות מזיק." אמר אללה:

"צוויתם בנקמת הדם, למען תבטיחו חיים, אתם נבוני הלב." [19]

בהריגה יש השחתת הנפש, אך גאולת הדם מונעת היקרות פשעים ופשייתם. לפיכך יש עדיפות להריגת נפש אחת, שהיא הרוצח, על מנת לשמור על חיי החברה בכללה.

במקרה של סתירה בין תועלות לנזקים הרי שהכלל הבסיסי הוא "הרחקת הנזק קודמת להשגת התועלת".

בכללי ה"נזק" העקרון הוא דברי שליח אללה (ברכת אללה ושלומו): "אסור לך לפגוע בעצמך ובאחרים". [20]

והעקרונות ההלכתיים הבאים: "יש להרחיק את הנזק ככל שניתן", "אין מרחיקים נזק על ידי נזק דומה", "הנזק החמור יותר נדחה על ידי נזק קל יותר", "הדברים ההכרחיים מתירים את האיסורים". אללה התיר לערפג'ה בן אסעד לקחת אף מזהב לאחר שנקטע אפו ואפו הסריח כשהיה עשוי מכסף. [21] עוד עקרון: "יש להעריך את ההכרח על פי ערכו [כלומר הוא מתיר איסורים]."

בעניין עקרונות ההקלה והסרת הקושי, אומר אללה:

 "הוא בחר בכם ולא הטיל עליכם כל מעמסה בדת." [22] וכן: "אללה חפץ להקל עליכם ואינו חפץ להקשות עליכם." [23] וכן: "אללה חפץ להקל עליכם, והאדם נברא חסר אונים." [24]

מבין העקרונות שבתחום זה – "הקושי מצריך הקלה". לפיכך מותר לנוסע לאכול [ברמדאן] ולחולה להתפלל בישיבה או בשכיבה אם הוא לא יכול לעמוד וכיו"ב. ניתן גם לציין את העקרון "העקרון הבסיסי בתועלות הוא ההיתר", וזה במקרים אשר אין טקסט שאוסר. וגם: "העקרון הבסיסי בענייני היזק הוא האיסור" והוא כל מה שיש בו נזק לדת, לנפש, לשכל, לצאצאים או לרכוש.

בנוגע למה שקשור בזכויות ובמה שהבחינו חכמי הדת בין זכות אללה יתעלה וזכות עבדו, ובמקרים שבהם שתי הזכויות מתאחדות, יש להצביע על כך שכל היקום שייך לאללה יתעלה ואין לעבדו דבר מעט או רב, אבל אללה יתעלה נתן

לעבדו כמה זכויות מתוך כיבוד וחסד כלפיו, שאם לא כן – אין לעבד האל זכות אלא במה שמשרת את זכות האל יתעלה – לציית לציוויו, להימנע מאיסוריו ולהעביר את הזכויות לבעליהן.

גוף האדם הוא רכושו אך ורק בהיבט של התועלת שלו. מלבד זה, האדם ומה שברשותו בעלות על רכוש אללה יתעלה. עם זאת זכות אדם למחול למי שפצע אותו, ולא לנקום בו על בסיס 'מידה כנגד מידה', וזכות היורשים למחול להורג. יש צורך בכופר נפש או פיצוי במקרה של הרג או פציעה בשוגג. אין משמעות הדבר שכופר הנפש הוא מחיר ההרוג, או מחיר האיברים הפצועים או הקטועים, כיוון שהאדם אינו סחורה שמוערכת במחיר. כסף כופר הנפש או הפיצוי הוא פיצוי על התועלות שאבדו.

הכוונות והאמצעים

בין העקרונות ההלכתיים החשובים, אלה הקשורים בכוונות ובאמצעים. אללה ישתבח ויתעלה, כאשר מבקש דבר מעבדיו, הרי זה "מתוך חיוב, שליחות או היתר", ויש הרבה דרכים ואמצעים שמובילים אליו. אללה יתעלה פותח אותן ומקל עליהן ואם הוא אוסר דבר יש לו דרכים ואמצעים שמובילים אליו, והוא אוסר ומונע אותן, כדי שאנשים לא ייכשלו באיסור זה. לכן האמצעי לדבר שאליו (ההלכה) מתכוונת – רצוי, והאמצעי אל האסור – אסור. ומכאן שההגעה אל הדבר המבוקש

מותרת וזו הכוונה בעיקרון "פתיחת הדרכים" (כלומר, "פתיחת הדרכים להתיר מעשה על פי הכרח.") [התרגום המילולי: "פתיחת התואנות."]

הדין לגבי איברים שנותקו מגוף האדם החי, הריהם כמו גוף מת. ומאחר שגופת האדם היא טהורה, הרי שמה שנותק מגופו נחשב טהור. ואילו חכמי אסכולת הט'אהריה, כמו אבן חזם, מחזיקים בעמדתם כי גופת המוסלמי טהורה ומה שנותק ממנה טהור, אבל הכופר טמא חי או מת. [25]

ההתנגדויות של מיעוט חכמי ההלכה להשתלת איברים

המיעוט מבין חכמי ההלכה התנגדו להשתלת איברים מן החי. הם נימקו זאת בכמה עניינים, ולהלן סיכום שלהם:

1. בשימוש בחלק נפרד מבן אדם, יש סוג של השפלה לאדם, וסוג של התעללות בגופה. "וזה אסור כיוון שבשינוי צורת בגופה יש השחתה; כמו כן יש בכך קינטור וריפוי מתוך זלזול וטינה… אין כל אמון בהשתלה, מפני שהפעולות צריכות להיעשות רק על פי כוונה, והדבר הזה מנוגד למציאות."

2. בהעברת איבר יש גרימת סבל ועינוי אצל מי שנוטלים ממנו. על כך משיבים כי הניתוחים הללו מבוצעים לאחר הרדמה, והכאב הנגרם הוא נסבל… ומאחר שלכאב הזה יש תכלית אצילה, שהיא שמירה על חיי נפש, הרי שהכאב המוגבל הזה הוא סביר למען מטרה זו. ההכאבה וגרימת הסבל האסורים הם אלה הנעשים מתוך כוונה (להכאיב). אם הכוונה אינה להזיק אלא להועיל, הרי שאין רע בגרימת מידה מסוימת של כאב.

3. העברת איבר מנותק, יש בה דחייה של קבורתו, וקבורת האיברים הללו נדרשת על פי השריעה. התשובה לכך היא כי קבורת האיבר תוביל להתפרקותו, ולאכילתו על ידי התולעים. ואילו העברתו לאדם אחר משאירה אותו חי, כשהוא ממלא תפקיד חיוני לאדם זה. האיבר החי עדיף על האיבר המת. דוגמה לכך היא הכליה המושתלת אצל אדם חולה בכשל כלייתי – חילוצו מציפורני המחלה ומייסוריה, והעברתו לחיים בריאים – עדיפה על קבורת הכליה עם התולעים.

אך המתנגדים להשתלה ולהעברת איברים, צודקים במספר היבטים, כמו בכך שיש בזה טיפול בגוף האדם ללא רשותו, או בכך שההשתלה מובילה לסחר באיברי האדם.

באשר להתנגדות הראשונה – הפתרון שלה הוא כי יש להתנות את ניתוח ההשתלה במתן רשות, ושיהיו בבתי החולים רופאים בעלי ידע בנושאי השריעה, או להתייעץ עם בעלי הידע השרעי. כמו שציינו קודם, לאדם יש זכות להפיק תועלת מגופו וכן לוותר על התועלת הזו, באופן שלא יפגע בו [بما لا يضرع] ויסכן את חייו.

לגבי פשיית הסחר באיברים, אין ספק כי זה דבר חמור שאין לו שום צידוק הלכתי או מוסרי או חוקי. דבר זה מוביל לפשיית הבצע, לאנוכיות ולהיעלמות רגש האחווה. סחר באיברים מוביל להפצת מחלות מסוכנות כמו: איידס, צהבת נגיפית. כיום בתי חולים רבים אינם מבצעים ניתוחי השתלה (תרומת איברים) מאנשים חיים שאינם בעלי קשר של קרבה משפחתית עם החולה.

תנאי חכמי ההלכה בעניין התרת השתלת איברים

אנשי ההלכה השרעית הציבו תנאים להתרת השתלת איברים. איגודי חכמי ההלכה וגופי הפתווא בארצות רבות בעולם האסלאמי ציינו תנאים רבים. להלן סיכום תנאים אלו:

1. לקיחת איבר מגוף אדם חי, והשתלתו בגוף של אדם אחר, היא דבר הכרחי שנאלצים לעשותו על מנת להציל חיים או לשקם פעולה של אחד האיברים החיוניים – דבר מותר בהלכה, שאינו סותר את כבוד האדם שממנו נוטלים את האיבר. כמו כן, יש בכך תועלת גדולה ועזרה למושתל, בתנאים הבאים:

א. שנטילת האיבר אינה גורמת נזק לתורם, אשר ישבש את חיי היומיום שלו. מפני שהכלל ההלכתי הוא כי "אין מרחיקים נזק באמצעות נזק דומה או חמור ממנו", מפני שאזי התרומה היא בגדר איבוד נפש, וזה דבר אסור על פי השריעה.

ב. שנתינת האיבר תיעשה מתוך רצון חופשי של התורם, ללא כפייה, כשהוא בכשירות (מנטלית) מלאה.

ג. שהשתלת האיבר היא הדרך הרפואית היחידה לטיפול בחולה.

ד. שהצלחת הניתוח של הוצאת האיבר והשתלתו תהיה ודאית באופן שגרתי, או במרבית המקרים. [26]

התנאים ההלכתיים להיתר העברת איבר מן המת:

1. הסכמת המת במהלך חייו, ומתן רשות ממנו לקצור איבר או איברים מגופו לאחר מותו.

2. הסכמת בני משפחתו של המת לכך.

3. הסכמת ראש הקהילה המוסלמית, או מי שממלא את מקומו, במקרה שהגופה שייכת לאנונימי והיא לא זוהתה.

4. שהדבר נעשה ללא תמורה כספית, ולשם אללה יתעלה, מאחר שיש בכך הצלת נפש – "מי שהציל (נפש), הריהו כמי שהציל את כל בני האדם", ומאחר שיש בכך הקלה על סבל ואישור לעיקרון החסד והסולידריות והערבות ההדדית בין המוסלמים – "מי שיכול להועיל לאחיו – שיעשה כן," "המאמינים הם כמו (אבני) בניין בנוי היטב". אללה יתעלה אומר: "והם מבכרים (את חבריהם) על עצמם, חרף דלוּתם." [סורה 59 (ההגליה), פסוק 9] העדפת הזולת עשויה להיות בכסף או בדבר אחר. על אף שהאדם אינו הבעלים של גופו, אללה ישתבח ויתעלה נתן לו זכות ליהנות ממנו, באופן שבו אללה הנחה אותו.

אשר להיתר להעביר חלק מדמו או מעורו או חלק של איבר, באופן שאינו גורם לו נזק המשבש את חייו, ובה בעת מביא להצלת אדם אחר מסכנה המאיימת על חייו, הרי שהרשות הזו נחשבת כמעשה ראוי לשבח, שאינו עומד בסתירה להוראות השריעה. נהפוך הוא, זה מעשה שהשריעה מעודדת, בתור הושטת חסד, הצלת נדכאים,והצלת נפשות.

האם מותר להקים בנק כליות?

חכמי ההלכה התירו הקמת בנק כליות, שבו הן יישמרו כדי לערוך השתלות למי שזקוק להן. כבוד השיח' אל-חוסיין האשם, ממונה אוניברסיטת אל-אזהר, פירט את ההיתר להקמת בנק כליות, בכינוס חכמי ההלכה שנערך בבית החולים

האסלאמי בשנת 1989, בהשתתפות הד"ר מחמוד סרטאוי, חבר ועדת פסיקת ההלכה הירדנית, והד"ר זייד אלכילאני והד"ר נעים יאסין.

האם אשה יכולה לעבור ניתוח השתלת כליה על אף התנגדות בעלה?

אשה יכולה להסכים לביצוע ניתוח השתלת איברים אצלה, על אף התנגדות הבעל. זאת מפני שאין לבעל זכות למנוע ממנה להתרפא. כמו כן היא רשאית לתרום דם, או איבר כגון כליה לאחד מקרוביה, ללא התחשבות בהסכמתו של הבעל, אלא במצב שבו האישה אינה מסוגלת להביע את רצונה, וראוי שההחלטה תהיה על פי טובתה.

קריאה –

לאחר שהתבררה התמונה ופוזרו ענני הספק באמצעות שמש האמת הבוהקת, האומרת כי המדע והאמונה הן שתי דרכים ההולכות זו לצד זו בשמירה על חיי האדם מכל רע, עלינו לדעת היטב כי האדם חי חיים הוליסטיים, טבעיים, והדת מברכת את התורם וגומלת לו גמול עצום על מעשהו. אנו פונים בקריאה אל בעלי המידות הנעלות ואנשי החסד, שייטלו חלק בהסרת סבלם של מעונים רבים על ידי תרומת איברים. ובכך יש הקלה כלשהי מיגון העולם.

אומר (ברכת אללה ושלומו עליו): "מי שמקל על צערו של מאמין כשהוא במצוקה, אללה יקל ביום תחיית המתים על מצוקתו."

בסיוע לחולים יש הפצה של רוח הסולידריות והחיבה ההדדית, וסוג של צדקה מתמשכת, אשר נשארת ונאגרת לטובת בעליה, ביום שבו יפגוש את ריבונו.

"אללה עוזר לעבדו כל עוד עבדו עוזר לאחיו."


 

 

הערות שוליים

  1. סיפרו אבן מאג'ה ואל-נסאא'י, מפי אבן מסעוד.

  2. הקוראן, סורה 38 (צ.), פס' 29. [תרגום אורי רובין]

  3. הביאו אל-תרמד'י בספר החדית' (סנן) שלו, פרק 'עונשי העבירות שנאסרו בקוראן', וספר החדית' של אחמד (מסנד), 2/252.

  4. סיפר מוסלם (בספר החדית' שלו), פרק 'אל-סלאם'.

  5. המדריך הרפואי החדש, בעריכת קבוצת רופאים, אל-מכתבה אל-חדית'ה – בירות, והוצאת אל-נהצ'ה, בגדאד.

  6. ד"ר סעאד חסין אל-בילי, מכללת אל-צנאעיה, דרך הישר של האסלאם, גליון 3, שנה 14.

  7. ד"ר ח'אלה אלמהלוס, מומחה לניתוח כליות, בכינוס ועידת פסיקת ההלכה הרפואית הירדנית, 1986.

  8. העמדה ההלכתית והמוסרית לגבי השתלת איברים, ד"ר מוחמד עלי אל-באר, עמ' 156

  9. הביאו 'שני השייח'ים', מפי אנס ואבן מסעוד.

  10. עיין ספר הליכות החולי והרפואה בסונה [סונה: כלל מעשי ודברי הנביא מחמד, המשמשים מקור סמכות להלכה האסלאמית] הטהורה, השיח' עמאד אבו לבדה, פרק דיני הריפוי.

  11. כללי הדינים, 4/1.

  12. הביאו: אל-ביהקי, אבד עדי ואל-טבראני.

  13. חדאא'ק אל-אנואר פי מטאלע אל-אסראר פי סירת אל-נבי אל-מח'תאר (גינות האורות במוצאות הסודות בתולדות הנביא הנבחר), עבד אל-רחמן בן מחמד אל-שיבאני, המוכר כאבן יבע, 244/1.

  14. סימני הנבואה מאת אל-אצפהאני, עמ' 418; אל-שפא מאת הקאדי עיאצ', 324/1.

  15. חדית' שסווג כנכון. הובא על ידי (מחברי ספרי החדית') אבו דאוד ואל-תרמד'י ואל-נסאא'י, והובא על ידי אל-ביהקי בספר הסנן (אורחות הנביא) שלו 425-426/2; וכן אבן מאג'ה בספר 'הנכון' שלו, 12/276, חדית' מס'  5462.

  16.  הביאו 'שני השייח'ים', ו'מבוא האות הברור, דעת השריעה בהתרת השתלת האיברים.

  17. כללי הדינים, 97/1, אל-עז בן עבד אל-סלאם.

  18. כללי הדינים, 97/1.

  19. הקוראן, סורה 2 (אלבקרה), פסוק 179.

  20. סיפר אבן עבאס בספר החדית' 'אל-מסנד' של האימאם אחמד, 323/1.

  21. סיפר אחמד, בספר 'אל-מסנד', 53/5.

  22. הקוראן, סורה 22 (העליה לרגל), פסוק 78.

  23. הקוראן, סורה 2 (הפרה), פסוק 185.

  24. הקוראן, סורה 4 (הנשים), פסוק 28.

  25. ספר 'אל-מחלי', אבן חזם, 129-130/1.

  26. כינוס חכמי ההלכה של אגודת העולם האסלאמי.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s