‘עיקרי ההלכה (אוסול אל פיקה)’

 

מדוע אנחנו סוגדים לאללה?

אם מישהו יבוא למוסלמי וישאל אותו: "מדוע אתה סוגד לאללה?"
רוב המוסלמים יענו: "אנחנו סוגדים לאללה כי הוא ברא אותנו" או "אנחנו
סוגדים לו כי הוא נתן לנו את החיים" וכדומה. למעשה הרבה אנשים יאמרו זאת,
אפילו כאלה שאינם מוסלמים. אם נשאל אותם "מדוע אתם סוגדים לאלוהים?" הם
יגידו "כי הוא עשה בשבילי כך וכך".

כתוצאה מדרך החשיבה הזאת, עבודת האל והסגידה אליו הופכת
בעצם להיות מעין סחר חליפין. בגלל שאללה עשה את זה בשבילי, אני אעשה את זה
בשבילו. אולם דרך חשיבה שכזו, היא מוטעית באופן עקרוני בהשוואה לעקרונות
האיסלאם.

אין
ספק כי אחת מהסיבות לכך שאנחנו סוגדים לאללה היא להודות לו על כל הדברים
שהוא עשה בשבילנו ונתן לנו. אך זוהי רק אחת מהסיבות המשניות לסגידה שלנו.
למעשה הסיבה העיקרית לכך שאנו סוגדים לאללה לא קשורה בנו אלא קשורה לאללה
סובחאנהו ותעלה עצמו.

מהי הסיבה לסגידה?

אנחנו סוגדים לאללה בראש ובראשונה בגלל מי שהוא ולא בגלל
מי שאנחנו. אנחנו סוגדים לאללה כי הוא ראוי  לכך שיסגדו לו וכי לו שייכים
השמות היפים ביותר והתכונות הנעלות ביותר. בגלל שהוא המושלם והנעלה ואנחנו
חסרי השלמות. וכדי להכיר בעובדה שאנחנו לא מושלמים, עלינו להכיר בשלמות
שנמצאת בישות מסוימת אשר נמצאת מעל הכול בשלמותה. הישות המושלמת היחידה היא
אללה, ולכן כל יצור שנברא ונוצר מכיר בתוך תוכו את השלמות ויודע שהוא איננו
מושלם.

לכן אם מישהו ישאל את המוסלמי בעל הידע: "מדוע אתה סוגד
לאללה?" תשובתו תהייה: "אני סוגד לאללה כי הוא היחיד הראוי לסגידה". בלי
שום קשר למה שהוא עשי לי, לחבריי או לאחרים, הוא עדיין היחיד שראוי לסגוד
לו. וזו הסיבה שהקוראן אומר לנו:

وَهُوَ
اللَّهُ لَا إِلَٰهَ إِلَّا هُوَ ۖ لَهُ الْحَمْدُ فِي الْأُولَىٰ
وَالْآخِرَةِ ۖ وَلَهُ الْحُكْمُ وَإِلَيْهِ تُرْجَعُونَ  ﴿٧٠﴾

 

 

"והוא אללה, אין אלוה מבלעדיו, לו התהילה בהתחלה
ובסוף, לו המשפט ואליו תוחזרו" (סורת אל ק'סס – 28, איה 70).

כלומר לפני שאנחנו נהיינו 'אנחנו', אללה כבר היה ראוי
לשבח, לתהילה ולסגידה, וכך גם הוא יישאר כאשר כבר לא נהייה כאן יותר.

הדוגמה הטובה ביותר להמחיש את הנקודה הזאת היא של האדם
הטוב ביותר שנברא על פני כדור הארץ – נביאנו האהוב מוחמד, עליו התפילה
והשלום. כאשר באמצע הלילה – בעודו מתפלל לאללה מבלי לדעת אם אשתו עאישה (רדיאללהו
ענהא) שומעת אותו – אמר: "סֻובְּחָאנַכַּ לָא אֻוחְסִי
תַ'נָאַן עַלַיְיכּ, אַנְתַא כַּמַא אַתְ'נַיְיתַה עַלָא נַפְסִיכּ"
– 'הוי אללה כמה נעלה אתה, מעולם לא אשבח אותך מספיק כפי שאתה משבח את עצמך'.
ואם זה המקרה עם האדם שאהב אותו יותר מכל וסגד לו יותר מכל, אז מה אנחנו
נגיד.

דוגמה נוספת היא הדוגמה של המלאכים. המלאכים הם בריאה
מבריאותיו של אללה ואין להם רצון חופשי כמו שיש לבני האדם. מטרתם היחידה
בחיים היא לבצע את הציוויים של אללה בלי כל אפשרות אחרת. בעודם מתפללים,
מהללים ומשבחים את שמו של אללה – הנביא מוחמד עליו השלום אמר כי השמיים
מעלינו חורקים ויש להם את כל הסיבה לחרוק מכיוון שאין בהם אפילו מקום לכף
יד אחת פרט לכך שיש מלאך שמזכיר את שמו של אללה, או שהוא עושה לו רכיעה או
סגידה. ואללה (סובחאנהו ותעלה) אומר לנו בקוראן שהמלאכים הללו ממשיכים
לעשות זאת מבלי לאכול, מבלי להתעייף ומבלי לישון. נסו כעת לדמיין את מספרם
העצום ואת משך הזמן שבו הם נמצאים ביקום הזה- הרבה לפני בריאת האדם, ואת
משך הזמן שהם ימשיכו להיות בו- הרבה לאחר בני האדם.

אך מה הם יגידו כאשר תגיע שעתם והם יעמדו מול המוות?
הנביא מוחמד עליו השלום מספר לנו שהם יגידו: "סֻובּחָאנַכַּ
יָא רַבַּנָא מָא עַבַּדְנָאכַּ חָאקַּ'ה עִיבָּאדַתִיכּ" –
'כמה נעלה אתה הוי ריבוננו, לא עבדנו אותך כשם שראוי לעבוד אותך'. ומה יאמר
אדם שסגד, עבד והתפלל למען ריבונו 80 או 100 שנה? כיצד הוא ישתווה למלאכים
אשר אפילו אינם חוטאים? האם מעשיו יהיו ראויים כפי שראוי לעבוד את אללה?

אם כן אנחנו סוגדים לאללה בעיקר בגלל מי שהוא ולא בגלל מי
שאנחנו. אנחנו סוגדים לאללה בגלל מי שהוא ולא בגלל מה שהוא עשה בעבורנו.

אין ספק אולם, שישנן עוד סיבות נוספות לכך שאנו סוגדים
לאללה. מהם העובדה שהוא ברא אותנו ואנחנו סוגדים לו על מנת להודות לו על כך,
או רצוננו להימנע מעונש הגיהינום ולהגיע לגמול המושלם של גן העדן. אכן אלו
בהחלט אינן סתם סיבות, אך הן לא הסיבות העיקריות ולכן לא נפרט אותן עכשיו.

לכן תשובתנו לשאלה, "למה אנחנו סוגדים לאללה" תהייה-
'ישנה סיבה עיקרית אחת ומספר סיבות משניות. והסיבה העיקרית היא-
אנו סוגדים לאללה כי הוא היחיד שראוי לסגוד לו'. והסיבה העיקרית
אכן מאפילה על כל שאר הסיבות. שכן גם אם אללה לא היה בורא אותנו, את חברינו,
או את כל היקום הזה- הוא עדיין היה היחיד נשאר הראוי לסגידה.

אללה סובחאנהו ותעלה אומר בקוראן:

وَآتَاكُم مِّن كُلِّ مَا سَأَلْتُمُوهُ ۚ وَإِن تَعُدُّوا نِعْمَتَ اللَّهِ
لَا تُحْصُوهَا ۗ …  ﴿٣٤﴾

 

 

"והוא נתן לכם מכל אשר ביקשתם, ואם תאמרו לספור
את ברכותיו של אללה לא תוכלו למנות אותם…" (סורת איבראהים – 14,
איה 34).

אם בעצם אנחנו לא יכולים לעשות רשימה של כל הברכות הללו,
אז איך אנחנו בכלל יכולים להודות על כולן?

איך אנחנו סוגדים לאללה?

הדרך בה אנו חיים על העולם הזה באה לידי ביטוי בשלושה
דרכים: אמונות שאנו מחזיקים בהן, הצהרות
שאנו  אומרים אותן ומעשים שאנחנו עושים. מכאן שהדרך בה
אנו סוגדים לאללה היא על ידי- אמונות, הצהרות ומעשים ספציפיים. והחדית'
המפורסם של המלאך ג'יבריל מסכם את כל הדברים הללו בצורה
מצוינת. למעשה אפשר לומר אפילו שכמעט כל התיאולוגיה המוסלמית יוצאת מהחדית'
הזה. בחדית' הזה, אנחנו למדים בראש ובראשונה את החשיבות שיש לשאילת השאלות
על מנת לדעת כיצד יש לסגוד לאללה בצורה הראויה ככל האפשר. ואת החשיבות של
הפניית השאלה למי שיש באמצעותו הידע לענות עליה. מהו האיסלאם? מהו האימאן?
ומה האיחסאן? רק אם נדע את הדברים הללו נדע כיצד יש לסגוד את אללה.

איך נוכל לסגוד בצורה
הטובה ביותר?

על מנת לדעת כיצד לסגוד בצורה הטובה ביותר, עלינו להבין
שמהות הסגידה איננה פירושה לקחת חלק בטקסים חוזרים ונשנים. הרי כל מוסלמי
יודע כי עליו להתפלל ולצום, להימנע מאלכוהול ומריבית ולשלם את הזאכאת. אבל
לא כולם סוגדים באותה צורה.

למרות שישנן דרכים רבות שבהן נוכל להסביר כיצד יש לסגוד
בצורה הטובה ביותר, אחת מהדרכים החשובות ביותר שיכולה לעזור לנו להעלות את
המודעות שלנו כלפי אללה סובחאנהו ותעלה היא באמצעות רכישת ידע.

אין דבר יותר טוב מידע כדי לחזק את הרוחניות של האדם ואת
הקשר שלו לאללה (סובחאנהו ותעלה). אדם אחד יכול לעמוד בתפילה  ולקבל רק
עשירית מהגמול עליה, אדם אחר יכול לקבל רק חצי מהגמול עליה ואילו אדם נוסף
יכול לקבל את מלוא כל הגמול. בעבורנו הצופה מן הצד כולם נראים עסוקים
בתפילה, אבל כל אחד נמצא בדרגה שונה של קרבה לאללה, קרבה אשר במידה רבה
נובעת מן הידע שיש לו על מעשיו.

כאשר אנחנו מדברים על ידע כאמצעי חשוב לסגידה טובה יותר,
אנחנו יכולים לפרק את המושג הזה לשני מובנים שונים:

1. "הידע התיאורטי והמעשי של
החיים" – הידע התיאורטי יהיה כל מה שקשור ל– עק'ידה
(עיקרי
האמונה המוסלמית) והידע המעשי יהיה כל מה ל- פיק'ה
(ההלכה
המוסלמית).

אם נפתח ספר שקשור לעק'ידה המוסלמית ונקרא על אללה
ותכונותיו, על המלאכים, על יום הדין, על גן העדן והגיהינום, או כל ספר
שקשור לפיק'ה שבו מפורטים כל הדברים הקשורים לקיום התפילה למשל, המעשים
שנעשה בעקבות הידע שנקבל מהספרים הללו, לעולם לא יהיו זהים למעשים שעשינו
קודם לכן.

2. "הידע לגבי הברכות"
(עילם אל פדאא'יל) – הידע הזה מכיל בתוכו את כל הברכות והמעלות
אשר אנחנו מקבלים ממעשים טובים שאנחנו עושים.

אם למשל אנחנו קוראים על חדית' מפי הנביא מוחמד עליו
השלום, שבו הוא מספר לנו כי כל טיפת מים שנוגעת בגוף שלנו במהלך הרחיצה
לפני התפילה (וודוא') נופלת ולוקחת איתה חטא מסוים שעשינו. הרחיצה
הבאה שלנו לעולם לא תהייה כמו הפעם שבה לא ידענו על כך.

הידע הנרכש מ"עילם אל פדאא'יל" משנה בצורה מהותית את הדרך
בה אנחנו חושבים על המעשים שאנחנו עושים. וזהו ענף ידע מאוד רחב אשר מכיל
בתוכו את כל התחומים בחיינו, מהרגע שבו אנחנו מתעוררים ועד לרגע שאנחנו
הולכים לישון.

אחד המקורות המומלצים ביותר להשגת הידע הזה הוא הספר
"ריאד
א-סאליחין" ("גני
הצדיקים") של האימאם א-נאואוי. הספר הזה נכתב במיוחד לאדם הממוצע ואין
צורך בדוקטורט באיסלאם כדי להבין אותו. הוא מקבץ בתוכו עשרות חדית'ים של
הנביא מוחמד עליו השלום שעוסקים בעיקר בנושאי פדאא'יל. מומלץ
לחזור ולקרוא בו וליישם את הדברים הנלמדים בו.

בסופו של דבר, המוסלמים עושים את אותם טקסים ואת אותן
פעולות דתיות. אבל תוספת קטנה בידע של מי שעושה אותן, תשנה את אותו האדם
ותשפיע רבות על גמולו.

מהן הדרגות בסגידה לאללה?

גם התשובה לשאלה הזאת, נמצאת בחדית' הקודם שהזכרנו.

החדית' של ג'יבריל מספר לנו שישנם שלוש דרגות של סגידה. הדרגה הראשונה
היא איסלאם (מוסלים). הדרגה השנייה היא אימאן
(מואמין). והדרגה הגבוהה ביותר שאדם יכול להגיע אליה היא
איחסאן (מוחסין).

המוסלים הוא מי שעושה את המינימום המתבקש ממנו באיסלאם.
הוא מתפלל רק את תפילות החובה, הוא צם רק ברמדאן, הוא מוציא מכספו רק את
הזכאת, ואם הוא מסוגל כלכלית ופיזית לנסוע לחג' אז הוא עושה זאת.

ישנו חדית' מפורסם שמספר כי יום אחד ניגש אל הנביא מוחמד
אחד מהבדווים ושאל אותו: כמה תפילות עלי להתפלל? הנביא השיב: חמש תפילות.
האיש שאל: האם יש עוד משהו? הנביא השיב: לא, אלא אם כן אתה רוצה להוסיף
תפילות רשות. לאחר מכן הוא שאל על הצום וכמה פעמים עליו לצום, הנביא השיב:
חודש אחד. האיש שאל: האם יש יותר מכך? הנביא השיב: לא, אלא אם כן אתה רוצה
להוסיף צומות רשות. וכך הוא המשיך לשאול על כל חמשת עיקרי האיסלאם.

לאחר שסיים עם שאלותיו, הבדווי אמר: אני נשבע באללה כי לא
אעשה דבר יותר מהדברים הללו. כאשר הסאחאבא (חבריו של הנביא) שמעו את המילים
הללו הם היו בהלם. הם חשבו שהאדם הזה אבוד והוא לא יזכה בכלום אם הוא עושה
כל כך מעט.  כאשר שמע אותם הנביא מוחמד הוא אמר להם: אם הוא דובר אמת אז
הוא יזכה.

האירוניה היא שבעבור הסאחאבא, לעשות כל כך מעט דברים נחשב
למשהו שהוא לא מספיק כדי לזכות בגן העדן. אולם בימינו, אם אנשים רואים אדם
כזה שמתפלל חמש פעמים ביום, צם ברמדאן ועולה לרגל לחג', הוא נחשב לאדם מאוד
דתי. בכל אופן, אם אנחנו מצליחים לשמור על הדברים הללו, פירוש הדבר שהגענו
לדרגה של האיסלאם. אולם אם אנחנו לא עושים את המינימום הזה, אין פירושו
שאנחנו כופרים, אלא שהאיסלאם שלנו חסר.

הדרגה הגבוהה יותר מכך היא הדרגה של האימאן. חכמי האיסלאם
הגדירו את המואמין כמי שמבצע את המינימום הנדרש ממנו באיסלאם אך הוא גם
מוסיף לכך את כל המעשים שנחשבים

למומלצים או לסונה . המואמין אם כן, מגיע לדרגתו באמצעות הכמות של
מעשיו הטובים – הוא מוסיף תפילות רשות לתפילות החובה, הוא צם בימים נוספים
פרט לרמדאן, הוא נותן צדקה בנוסף לחובת הזאכת וכן הלאה.

ולבסוף, הדרגה הגבוהה ביותר שאליה יכול להגיע האדם היא
הדרגה של המוחסין. והיא: "לעבוד את אללה כאליו הינך רואה אותו,
ואולם אינך רואה אותו, אך הוא אכן רואה אותך".

במילים אחרות, המוחסין סוגד לאללה 24 שעות ביממה ללא
הפסקה. כלומר דרגת הסגידה שלו מגיעה לדרגת הסגידה של המלאכים. אבל השאלה
המתבקשת היא כיצד האדם יכול להגיע לדרגה של המלאכים? האם על המוחסין לצום
ולהתפלל כל היום וכל הלילה? האם עליו להימנע מכל הדברים הטובים בעולם הזה
ולהתנתק מהחברה בה הוא חי? ישנם כאלה שאומרים שכן. וקבוצות מסוימות באיסלאם,
בנצרות ובדתות אחרות כמו בודהיזם, גורסים כי על מנת להגיע לרמה הגבוהה
ביותר של סגידה יש להתנזר מכל הדברים המהנים בעולם הזה ולהקדיש את כל הזמן
לסגידה ולמדיטציה.

אולם זאת לא הדרך שבה הנביא מוחמד או חבריו הקרובים,
ומלומדי האיסלאם אחריהם לימדו את האיסלאם. הם גידלו משפחות, הם יצאו לעבוד,
הם אכלו וישנו, והם עשו דברים כמו כל בן אדם אחר. אז כיצד הם הגיעו לדרגה
של האיחסאן? כיצד אפשר להגיע לדרגה של המלאכים ועדיין להיות בני אדם עם כל
החסרונות הנלווים לכך? כאן בעצם טמון כל היופי בדת האיסלאם. זהו החלק החשוב
שרבים מהאנשים לא מבינים, וזהו הדבר אשר מפריד בין המואמין לבין המוחסין.

אם בעבור המואמין, ישנה דיכוטומיה בין קודש לחול בעולם
הזה. כלומר על פי ראות עיניו הוא חי על העולם הזה כמו כל אחד, אבל כאשר
מגיע הזמן והמקום לסגוד לאללה, הוא עובר מן החול אל הקודש. הרי שלמוחסין
אין את החלוקה הזאת וכל דבר נחשב בעבורו לקודש. הוא יכול לעשות מעשה
שלכאורה לא נחשב למעשה דתי כמו: לנסוע לעבודה, לאכול, לישון, להתחתן וכד'.
אבל הוא עדיין יעשה את זה מתוך מודעות לאללה.

כאשר המוחסין נוסע לעבודתו, הוא מודע לברכות שאללה נתן לו
ועל האחריות שהוא הטיל עליו לצאת ולמצוא פרנסה. אם יש לו משפחה אז הוא חושב
על החובה שלו להביא להם אוכל, וכשהוא מתיישב לאכול הוא חושב על העעובדה
שהאוכל הזה ייתן לו כוח לסגוד את אללה טוב יותר.

בעבור המוחסין לא מדובר בכמות המעשים אלא באיכותם.
שכן אי אפשר להבדיל בין המואמין לבין המוחסין אם מסתכלים עליהם, והם עושים
את אותה הכמות של סגידה. ההבדל המהותי ביניהם נמצא באיכות המעשים שלהם
ובמודעות שלהם לאללה (סובחאנהו ותעלה).

לכן על המוסלמי להיות מודע לכך שאללה רואה אותו בכל דבר
שהוא עושה ביום ובלילה, ועליו להפנות את כל מעשיו לאללה (סובחאנהו ותעלה).
עליו לנסות ככל שביכולתו להגיע לדרגה של האיחסאן מבלי להיות כבול לשגרה של
מעשים מונוטוניים הקשורים לקודש או לחול.

ודבר נוסף שעליו לזכור הוא שאסור לו להמעיט בערכו של אף
מעשה טוב שהוא עושה, מכיוון שהוא לא יודע מהו המשקל של המעשה הזה והאם
המעשה הזה יוביל אותו לבסוף לגן העדן.

 

עשה ואל תעשה: חמש קטיגוריות להכל.

על פי עקרונות ההלכה המוסלמית ישנן שתי קטיגוריות עיקריות
של מעשים- עיבאדאת ומועאמלאת.
עיבאדאת הם כל המעשים שקשורים ישירות לפולחן ולסגידה לאללה. מועאמלאת הם כל
שאר המעשים, בין אדם לחברו, בין אדם למשפחתו, בין אדם לקהילתו וכדומה.

כאשר אנו באים לבחון את המעשים על פי מה מותר ומה אסור יש
לזכור 2 כללי זהב חשובים:

בעיבאדאת – כל הדברים אסורים פרט לאלו אשר מצויים במפורש
בקוראן או בסונה. כלומר הכל אסור חוץ ממה
שמותר.

במועאמלאת – כל הדברים מותרים אלא אם כן יש הוכחה לאיסור
על כך מהקוראן או מהסונה. כלומר הכל מותר
אלא אם כן מוכח אחרת.

מעבר לחלוקה הדיכוטומית של מותר ואסור (חלאל / חראם), כל
הדברים שאנחנו עושים נופלים תחת חמש קטיגוריות.

הקטיגוריות הללו הם: פרד (נקרא לעיתים גם ואג'יב) ,
מוסתחאב (לעיתים נקרא גם סונה), מובאח, מכרוה וחראם. בתמונה שלפנינו ניתן
לראות אותם על פי הסדר ההיררכי שלהם.

את כל הביטויים הללו ניתן להסביר
מכמה זוויות אולם אני אנסה להסביר אותם על פי עקרונות ההלכה (אוסול אל
פיק'ה).

פַרְד  <فرض>
(נקרא גם וואג'יב): חובה.
כלומר כל המעשים שהמוסלמי חייב לעשות אותם. עשיית פרד מזכה בגמול
מאללה והימנעות ממנה גוררת עונש. דוגמא: תפילה, צום, זכאת
וכו'.

מוסְתַחָאבּ
<مستحب>
(נקרא גם סונה): אהוב, מומלץ.
כלומר מעשים שאיננו חייבים לעשות אולם מאוד מומלץ לעשותם. עשיית מוסתחאב
מזכה בגמול מאללה אך הימנעות ממנו איננה גוררת
עונש. דוגמא: מתן צדקה, צום בימי שני וחמישי וכו'. ההופכי של
מוסתחאב הוא מכרוה.

מובָּאח
<مباح>
: מותר. מדובר במעשים
ניטרליים שאין בהם איסור או המלצה ספציפיים. עשיית מובאח איננה
מזכה בגמול ואיננה גוררת עונש – למרות שעל פי
הכוונה שמאחורי הדברים, מעשים כאלו יכולים לדלג לקטיגוריות האחרות. דוגמא:
אכילה, שינה, מצמוץ, דיבור וכו'.

מַכְּרוהְ
<مكروه>
: שנוא, לא מומלץ. כלומר
מעשים שאינם אסורים עלינו אך עדיף לנו להימנע מהם. עשיית מכרוה לא
מזכה בגמול אך הימנעות ממנו מזכה בגמול. לדוגמא:
בזבוז מים מיותר בתהליך ההיטהרות.

חַרָאם
<حرام>
: אסור. כלומר כל המעשים
שאסור לנו לעשות אותם. עשיית חראם גוררת עונש והימנעות
ממנו מזכה בגמול. דוגמא: שתיית אלכוהול, גניבה, רצח וכו'.

בסיכומו של דבר, אנחנו יכולים לקבל גמול על הרבה יותר
מעשים מאשר עונש. הימנעות ממעשים אסורים (חראם) מזכה בגמול- כלומר כל עוד
אנחנו מתרחקים מחטאים אנחנו מקבלים גמול. אנחנו מקבלים גמול על מעשים
מומלצים (מוסתחאב). ועם הכוונה הנכונה אנחנו יכולים לקבל גם גמול ממעשים
שאנחנו עושים ביומיום (מובאח)- סלמאן אל פאריסי (רדיאלהו ענהו) אמר פעם: "אני
מצפה שאללה יגמול לי על השינה שלי כשם שהוא גומל לי על התפילה שלי". ובאופן
דומה, הימנעות מכוונת ממעשים לא מומלצים (מכרוה) גם היא מזכה בגמול.

עלינו אם כן לחדד את הכוונות שלנו ולנתב את מעשינו לדברים
טובים, ואינשאללה נזכה לגמול נאה על כך ביום הדין. המטרה היא להגיע לדרגה
הגבוהה ביותר-

איחסאן, על מנת שנזכה לגמול מכל המעשים שלנו.

הו אללה עזור לנו להשיג את הגמול הטוב ביותר ממעשינו ועשה
אותנו מהמוחסינין.

 

איסלאם – אימאן – איחסאן

حدثني أبي عمر بن الخطاب ، قال :

بينما نحن
عند رسول الله صلى الله عليه وسلم ذات يوم ، إذ طلع علينا

رجل شديد
بياض الثياب . شديد سواد الشعر . لا يرى عليه أثر السفر .

ولا يعرفه
منا أحد . حتى جلس إلى النبي صلى الله عليه وسلم . فاسند

ركبتيه إلى
ركبتيه . ووضع كفيه على فخذيه . وقال :
يا محمد ! أخبرني

عن الإسلام . فقال رسول الله
صلى الله عليه وسلم : " الإسلام أن تشهد

أن لا إله
إلا الله وأن محمدا رسول الله صلى الله عليه وسلم . وتقيم

الصلاة .
وتؤتي الزكاة . وتصوم رمضان . وتحج البيت ، إن استطعت إليه

سبيلا " قال :
صدقت . قال فعجبنا له . يسأله ويصدقه .
قال : فأخبرني

عن الإيمان . قال : "
أن تؤمن بالله ، وملائكته ، وكتبه ، ورسله ،
واليوم

الآخر . وتؤمن بالقدر خيره
وشره " قال : صدقت . قال :
فأخبرني عن

الإحسان . قال : "
أن تعبد الله كأنك تراه . فإن لم تكن تراه ،
فإنه يراك"

قال :
فأخبرني عن الساعة .
قال :" ما المسؤول عنها بأعلم من السائل"

قال :
فأخبرني عن أمارتها .
قال : " أن تلد الأمة ربتها . وأن ترى
الحفاة

العراة العالة رعاء الشاء ،
يتطاولون في البنيان " . قال ثم انطلق . فلبثت

مليا . ثم
قال لي : " يا عمر ! أتدري من السائل ؟
" قلت : الله ورسوله

أعلم . قال
: " فإنه جبريل أتاكم يعلمكم دينكم"

صحيح مسلم

איבן עומר מספר מפי אביו- עומר איבן אל ח'טאב:

"בעודנו נמצאים ליד שליחו
של אללה – עליו השלום והברכה – יום אחד, הופיע לפנינו אדם הלבוש בבגדים
מאוד לבנים ועם שיער מאוד שחור. עכבות של מסע לא נראו עליו ואיש מאיתנו לא
הכיר אותו. עד אשר התיישב קרוב אל הנביא עליו השלום עם ברכיו מול ברכי
הנביא, וידיו על ירכיו ואמר: 'הו מוחמד! יידע
אותי על האיסלאם'. ואמר שליחו של אללה עליו
השלום: 'האיסלאם הוא בכך שתעיד שאין אלוה
זולת אללה, ומוחמד הוא שליחו של אללה עליו השלום והברכה. ותקיים את התפילה.
ותיתן את הזכאת. ותצום ברמדאן. ותעלה לרגל אל הבית (חאג') אם יש לך את
האמצעים לכך'. אמר :
'אמת דיברת!' , ואנו
התפלאנו על כך שגם שאל וגם אימת את התשובה. ואמר:
'יידע אותי על האימאן'. אמר: '
בכך שתאמין באללה, ובמלאכיו, ובספריו, ובשליחיו
וביום הדין. ובכך שתאמין בגורל, בין אם הוא טוב ובין אם הוא רע '.
אמר: 'אמת
דיברת!', ואמר: 'יידע אותי על האיחסאן'.
אמר : 'בכך שתעבוד את אללה כאילו הינך רואה אותו,
ואולם אינך רואה אותו, אך הוא אכן רואה אותך'.
אמר : ' יידע אותי על
בוא השעה [יום הדין]' , אמר: 'הנשאל לא יודע
יותר מהשואל'. אמר:
'יידע אותי על כמה מסימניה'. אמר:
'האמה תילד בעבור גבירתה, ותמצא כי רועי כבשים עניים
יחפים, מתחרים ביניהם בבניית ביניינים גבוהים'.
ואז הוא עזב ואני נשארתי לשבת זמן מה. ואז אמר לי:
' הו עומר! האם אתה יודע מי היה השואל? '
אמרתי: 'אללה ושליחו יודעים טוב יותר'. אמר:
'זהו [המלאך] ג'יבריל אשר בא ללמד אתכם את דתכם'".
(סחיח מוסלים)

החדית' הזה, הידוע בכינויו "חדית' ג'יבריל" נחשב לאחד
החדית'ים החשובים ביותר בדת האיסלאם שכן הוא מכיל בתוכו את כל עיקרי האמונה
המוסלמית. הטוב במלאכים (המלאך ג'יבריל) , בא אל הטוב באדם (הנביא מוחמד) ,
בהתכנסות הטובה ביותר (חבריו הקרובים של הנביא) ללמד אותנו על דת האיסלאם.

חכמי האיסלאם כתבו על החדית' הזה פירושים רבים וארוכים.
ואינשאללה אני אנסה לגעת בקצרה בכמה מהדברים החשובים.

איסלאם – אימאן – איחסאן

حدثني أبي عمر بن الخطاب ، قال :

بينما نحن عند
رسول الله صلى الله عليه وسلم ذات يوم ، إذ طلع علينا

رجل شديد بياض
الثياب . شديد سواد الشعر . لا يرى عليه أثر السفر .

ولا يعرفه منا
أحد . حتى جلس إلى النبي صلى الله عليه وسلم . فاسند

ركبتيه إلى
ركبتيه . ووضع كفيه على فخذيه . وقال : يا
محمد ! أخبرني

عن الإسلام . فقال رسول الله صلى
الله عليه وسلم : " الإسلام أن تشهد

أن لا إله إلا
الله وأن محمدا رسول الله صلى الله عليه وسلم . وتقيم

الصلاة . وتؤتي
الزكاة . وتصوم رمضان . وتحج البيت ، إن استطعت إليه

سبيلا " قال : صدقت
. قال فعجبنا له . يسأله ويصدقه . قال :
فأخبرني

عن الإيمان . قال : "
أن تؤمن بالله ، وملائكته ، وكتبه ، ورسله ، واليوم

الآخر . وتؤمن بالقدر خيره وشره " قال :
صدقت . قال :
فأخبرني عن

الإحسان . قال : "
أن تعبد الله كأنك تراه . فإن لم تكن تراه ، فإنه
يراك"

قال :
فأخبرني عن الساعة . قال :"
ما المسؤول عنها بأعلم من السائل"

قال :
فأخبرني عن أمارتها . قال : "
أن تلد الأمة ربتها . وأن ترى الحفاة

العراة العالة رعاء الشاء ، يتطاولون في البنيان
" . قال ثم انطلق . فلبثت

مليا . ثم قال
لي : " يا عمر ! أتدري من السائل ؟ " قلت :
الله ورسوله

أعلم . قال : "
فإنه جبريل أتاكم يعلمكم دينكم"

صحيح مسلم

איבן עומר מספר מפי אביו- עומר איבן אל ח'טאב:

"בעודנו נמצאים ליד שליחו של
אללה – עליו השלום והברכה – יום אחד, הופיע לפנינו אדם הלבוש בבגדים מאוד לבנים
ועם שיער מאוד שחור. עכבות של מסע לא נראו עליו ואיש מאיתנו לא הכיר אותו. עד
אשר התיישב קרוב אל הנביא עליו השלום עם ברכיו מול ברכי הנביא, וידיו על ירכיו
ואמר: 'הו מוחמד! יידע אותי על האיסלאם'.
ואמר שליחו של אללה עליו השלום:
'האיסלאם הוא בכך שתעיד שאין אלוה זולת אללה, ומוחמד הוא
שליחו של אללה עליו השלום והברכה. ותקיים את התפילה. ותיתן את הזכאת. ותצום
ברמדאן. ותעלה לרגל אל הבית (חאג') אם יש לך את האמצעים לכך'.
אמר : 'אמת דיברת!'
, ואנו התפלאנו על כך שגם שאל וגם אימת את התשובה. ואמר:
'יידע אותי על האימאן'. אמר: '
בכך שתאמין באללה, ובמלאכיו, ובספריו, ובשליחיו וביום
הדין. ובכך שתאמין בגורל, בין אם הוא טוב ובין אם הוא רע '.
אמר: 'אמת דיברת!',
ואמר: 'יידע אותי על האיחסאן'. אמר : 'בכך
שתעבוד את אללה כאילו הינך רואה אותו, ואולם אינך רואה אותו, אך הוא אכן רואה
אותך'. אמר : ' יידע אותי
על בוא השעה [יום הדין]' , אמר: 'הנשאל לא
יודע יותר מהשואל'. אמר: 'יידע
אותי על כמה מסימניה'. אמר: 'האמה תילד
בעבור גבירתה, ותמצא כי רועי כבשים עניים יחפים, מתחרים ביניהם בבניית ביניינים
גבוהים'. ואז הוא עזב ואני נשארתי לשבת זמן מה.
ואז אמר לי: ' הו עומר! האם אתה יודע מי היה
השואל? ' אמרתי: 'אללה ושליחו יודעים טוב יותר'.
אמר: 'זהו [המלאך] ג'יבריל אשר בא ללמד אתכם את
דתכם'".    (סחיח מוסלים)

החדית' הזה, הידוע בכינויו "חדית' ג'יבריל" נחשב לאחד
החדית'ים החשובים ביותר בדת האיסלאם שכן הוא מכיל בתוכו את כל עיקרי האמונה
המוסלמית. הטוב במלאכים (המלאך ג'יבריל) , בא אל הטוב באדם (הנביא מוחמד) ,
בהתכנסות הטובה ביותר (חבריו הקרובים של הנביא) ללמד אותנו על דת האיסלאם.

חכמי האיסלאם כתבו על החדית' הזה פירושים רבים וארוכים.
ואינשאללה אני אנסה לגעת בקצרה בכמה מהדברים החשובים.

ראשית, החדית' מלמד אותנו את
האַדַבּ (תורת המידות) בחיפוש אחר הידע:

• עלינו להיות נקיים ולהתלבש בצורה נקייה.

• עלינו לשבת בצורה יפה ובקרוב לדובר.

• עלינו לשאול שאלות על מנת להעמיק את הבנתנו.

• עלינו לחפש את הידע ממקור מוסמך.

• עלינו לקבל את התשובות גם אם הם לא מה שציפינו. "לא יודע"
  זאת גם תשובה.

הערת אגב בנוגע לרכישת ידע
באמצעות שאלת שאלות:

• השאלות שאנו שואלים צריכים להיות בעלות משמעות. כלומר
  כאלה שאם נקבל את התשובה עליהם, הם יובילו אותנו לידע מועיל ולמעשים טובים.

• שאלת שאלות טובות מובילה גם לרכישת ידע וגם להעברת ידע.
  כלומר גם השואל מפיק תועלת מהתשובה, וגם אלו שנמצאים בסביבתו מפיקים מכך
  תועלת. כך יוצא שגם השואל בעצמו מלמד את האחרים.

• הסאחאבי איבן עבאס – אחד מגדולי המלומדים מקרב הסאחאבא –
  נשאל פעם כיצד הוא רכש ידע והוא השיב: "באמצעות לשון חקרנית (כלומר
  בשאילת שאלות רבות) ולב מהרהר"

• בספר הקוראן עצמו יש יותר מ-1200 שאלות שונות על מנת
  לגרות את המחשבה של הקוראים בו.

• לנביא מוחמד עליו השלום יש חדית'ים רבים שאותם הוא מתחיל
  בשאלה ורק לאחר מכן הוא עונה עליה. השאלה הראשונית מכינה את השכל ואת הלב
  על מנת שהם יוכלו לספוג את הידע.

אם כן השואל בחדית' הזה שואל ארבע שאלות ושאלת בירור נוספת:
1. מהו איסלאם? 2. מהו אימאן? 3. מהו איחסאן? 4. מתי יבוא יום הדין? ומה
הסימנים להגעתו.

מה זה איסלאם?

הנביא מוחמד עליו השלום מסביר לשואל את חמשת עיקרי האיסלאם
המהווים מכלול של פעולות הנעשות על ידי איברים שונים בגוף. באמצעות הלשון אנו
מצהירים את ההצהרה לגבי ייחודו של אללה ושליחותו של הנביא מוחמד. ולאחר מכן אנו
מחוייבים במעשים שהם: קיום התפילה, מתן הזכאת,
צום הרמאדן והעלייה לרגל לחאג' – לכל מי שיש ביכולתו לעשות זאת.

איסלאם אם כן מחולק לשלושה קטיגוריות:

• מעשים הקשורים לגוף (הצהרת האמונה, תפילה וצום).

• מעשים הכרוכים במאמץ כלכלי (מתן זכאת).

• שילוב של השניים לעיל (עלייה לרגל לחאג' במכה).

בחדית' אחר, הנביא מוחמד עליו השלום אומר: "המוסלמי
הוא מי שנמנע מלפגוע במוסלמים בלשונו או בידיו" [סחיח אל בוכארי].
ובכך הוא מראה לנו שגם כל שאר המעשים האחרים, נכנסים תחת הקטיגוריה של האיסלאם.
ובאופן דומה, גם ההתרחקות וההימנעות מהאיסורים המצווים עלינו נכנסת לקטיגוריה
של האיסלאם.

מה זה אימאן?

הנביא מוחמד עליו השלום מסביר לשואל כי האימאן זוהי אמונה
פנימית הבאה לידי ביטוי בשישה עיקרים:

• האמונה באללה.

• האמונה במלאכים של אללה.

• האמונה בספרים שאללה שלח.

• האמונה בשליחים שאללה שלח.

• האמונה בתחיית המתים וביום הדין.

• האמונה בגורל, לטוב ולרע.

אללה (סובחאנהו ותעלה) מזכיר את עיקרי האמונה הללו במקומות
רבים בקוראן, למשל בסורת אל בק'רה- 2, פסוקים:

3-4,

177 ו-

285. והוא מגדיר את המאמינים כך:

إِنَّمَا
الْمُؤْمِنُونَ الَّذِينَ إِذَا ذُكِرَ اللَّهُ وَجِلَتْ قُلُوبُهُمْ وَإِذَا
تُلِيَتْ عَلَيْهِمْ آيَاتُهُ

زَادَتْهُمْ
إِيمَانًا وَعَلَىٰ رَبِّهِمْ يَتَوَكَّلُونَ  ﴿٢﴾ الَّذِينَ يُقِيمُونَ
الصَّلَاةَ وَمِمَّا رَزَقْنَاهُمْ

يُنفِقُونَ  ﴿٣﴾
أُولَٰئِكَ هُمُ الْمُؤْمِنُونَ حَقًّا  لَّهُمْ دَرَجَاتٌ عِندَ رَبِّهِمْ
وَمَغْفِرَةٌ

وَرِزْقٌ كَرِيمٌ
﴿٤﴾

 

"המאמינים הם רק אלה אשר אם יוזכר אללה, יימלא לבם
חרדה, ובהיקרא עליהם אותותיו, תרבה אמונתם ועל ריבונם ייסמכו. אלה המקיימים את
התפילה וממה שפרנסנו אותם מוציאים ממון [לצדקה]. אלה הם המאמינים באמת ובתמים,
להם מעלות אצל ריבונם ומחילה ופרנסה שופעת" (סורת אל אנפאל – 8 ,
פסוקים 2-4 )

מה ההבדל בין אימאן לאיסלאם?

ההבדל בין האימאן לאיסלאם הוא בכך שהאימאן הוא האמונה וההודאה
אשר נמצאת בלב. והאיסלאם לעומתו הוא כניעתו המוחלטת של העבד בפני אללה ריבונו.
כלומר האיסלאם מתבטא במעשים והאימאן מתבטא בידע
ובאמונה.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר בקוראן:

"إِنَّ
الدِّينَ عِندَ اللَّهِ الْإِسْلَامُ…"

"אכן הדת אצל אללה היא האיסלאם…" (סורת
אל עימראן- 3, פסוק 19 )

בעוד שבחדית' שלעיל הנביא מוחמד אומר:

"فإنه جبريل
أتاكم يعلمكم دينكم" , "זהו
ג'יבריל אשר בא ללמד אתכם את דתכם".

תוך שהוא מתייחס לאיסלאם , לאימאן ולאיחסאן גם יחד כ- דתכם.
מתוך כך אנו מבינים שאם משתמשים באחד הביטויים לבדו, המשמעות של הביטוי השני
נכללת גם בתוכו ונוצרת חפיפה. אבל כאשר משווים ביניהם המשמעות מובחנת ומשתנה.

האימאן אם כן, נמצא בדרגה גבוהה יותר מהאיסלאם ועל מנת להגיע
אליו,

על האמונה להגיע אל תוך ליבו של האדם מעבר לציווים שהוא מציית להם במעשיו.
כך יוצא שכל מי שיש לו אימאן, יש לו בהכרח גם איסלאם. אבל לא לכל מי שיש איסלאם,
יש גם אימאן. העוצמה של האימאן יכולה להתחזק או להיחלש מאדם לאדם ורק אללה יודע
את מה שבלבבות האנשים, או האם הם הגיעו לדרגה של אימאן מלא.

מה זה איחסאן?

האיחסאן מוזכר בהרבה מקומות בקוראן וכבר ניסיתי בעבר להסביר
אותו

בפוסט נפרד.

• לעיתים האיחסאן מוזכר בצירוף עם אימאן, כמו למשל

  בסורת אל מאאִידה. או

  בסורת אל כאהף.

• לעיתים הוא מוזכר בצירוף עם איסלאם, כמו למשל

  בסורת אל בק'רה. או

  בסורת לוק'מאן.

• לעיתים הוא מוזכר בצירוף עם תק'ווה (אדיקות), כמו למשל

  בסורת א-נחל.

• ולעיתים הוא מוזכר לבדו. כמו למשל

  בסורת יונוס.

הנביא מוחמד עליו השלום מסביר לשואל כי האיחסאן הוא – "לעבוד
את אללה כאילו הינך רואה אותו, אולם אינך רואה אותו והוא אכן רואה אותך".
כלומר אם ננסה להסביר זאת בפשטות, פירוש הדבר הוא שהעבד מכיר בנוכחותו של אללה
בכל מובן בחייו והוא עושה את מעשיו מתוך פחד, יראה, כנות, אהבה ושאיפה למצוינות
בעבודתו. הוא עושה זאת כאילו הוא רואה את אללה, למרות שהוא לא. והוא מודע לכך
שאללה רואה אותו ומודע לכל מעשיו כל הזמן. מעשיו אינם מופרדים
למעשים "דתיים" ומעשים הקשורים ליום יום. אלא מעשיו כולם קשורים לתודעה התמידית
אודות נוכחותו של אללה. וזוהי הדרגה הגבוהה ביותר שאליה יכול להגיע המאמין.
נוכחותו של אללה (לא במובן הפיזי אלא במובן של- יודע רואה ושומע) באה לידי
ביטוי בהרבה פסוקים בקוראן. ראו למשל: סורת אל חדיד- 57,

פסוק 4 ; סורת אל מוג'דילה – 58,

פסוק 7 ; סורת יונוס – 10,

פסוק 61 ; סורת ק'אף – 50 ,

פסוק 16 ; סורת א-ניסא' – 4,

פסוק 108. וכמו כן בהרבה חדית'ים מהימנים שתועדו מפי הנביא מוחמד עליו
השלום.

לסיכום כל הדרגות לעיל, היו מלומדים שאמרו כי מעטים מגיעים
לאימאן מתוך המוסלמים, ומעטים מגיעים לאיחסאן מתוך המאמינים.

מתי תבוא השעה?

"השעה" הוא ביטוי שפירושו מועד יום הדין. הנביא מוחמד עליו
השלום עונה לשואל כי: "הנשאל לא יודע יותר מהשואל" , כלומר לא
רק שהנביא מוחמד לא יודע את המועד שלה אלא הידע של כל הבריאה (מלאכים, שדים או
אנשים) לגבי מועדה שווה הוא.

אללה (סובחאנהו ותעלה) אומר למוחמד בקוראן:

يَسْأَلُونَكَ عَنِ السَّاعَةِ أَيَّانَ مُرْسَاهَا قُلْ إِنَّمَا
عِلْمُهَا عِندَ رَبِّي لَا يُجَلِّيهَا لِوَقْتِهَا

إِلَّا هُوَ ثَقُلَتْ فِي السَّمَاوَاتِ وَالْأَرْضِ لَا تَأْتِيكُمْ
إِلَّا بَغْتَةً يَسْأَلُونَكَ كَأَنَّكَ

حَفِيٌّ عَنْهَا قُلْ إِنَّمَا عِلْمُهَا عِندَ اللَّهِ وَلَٰكِنَّ
أَكْثَرَ النَّاسِ لَا يَعْلَمُونَ  ﴿١٨٧﴾

 

 

"ישאלוך על השעה, מתי תבוא. אמור, רק לריבוני הידע
עליה, ורק הוא יגלנה בבוא זמנה. כבדה היא על השמיים ועל הארץ. ולא תבוא אליכם
אלא בחטף. ישאלוך כאילו יודע אתה היטב אודותיה. אמור הידע עליה רק אצל אללה,
אולם מרבית האנשים לא ידעו". (סורת אל אעראף – 7, פסוק 187 )

על פי חדית' מאת אבו-הוריירה, מועד בוא השעה הוא אחד מחמשת
הדברים הקשורים ל"לא נודע" (בערבית: ר'ייב), אשר ידועים אך ורק לאללה. הם
מתוארים בפסוק
34 בסורת לוק'מאן והם: הידע לגבי השעה, הידע לגבי מועד הגשמים, הידע לגבי
מה שנמצא ברחם, הידע לגבי יום המחר והידע לגבי מקום מותו של כל אחד.

לנביא מוחמד עליו השלום רק ניתנו רמזים להתקרבותה של השעה
במובן של "סימנים קטנים" ו"סימנים גדולים" והם עניין לפוסטים נפרדים אינשאללה.

"השואל"

בחדית' הזה הנביא מוחמד עליו השלום מכנה את המלאך ג'יבריל
בכינוי "השואל" <السائل>
וזאת כאות הערכה וכבוד לאופן בו הוא שואל את השאלות, וכמו כן כעידוד(לשומעיו)
לכך שיש לשאול שאלות על מנת לרכוש ידע. בעקבות החשיבות של הנושאים הנשאלים,
אללה סובחאנהו ותעלה שלח במיוחד את המלאך ג'יבריל בדמות אדם, על מנת שילמד אותם
את  הידע לגבי הדת.

ואללהו אעלם, ואח'ירו דעואנה אנילחמדולילהי רביל עאלמין.

—-

מקורות:

ספר הקוראן (القـرآن
الكريم)
ג'מיע אל עולום ואל חיכאם – איבן רג'ב אל חנבלי (جامع
العلوم والحكم – ابن رجب الحنبلي)
סחיח מוסלים (صحيح مسلم)
סחיח אל בוכארי (صحيح البخاري)